עַל-יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר אִם קִבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה. וְסִימָן : ״בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״ (במדבר ז), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין יא) : אֵין יִשָּׂאוּ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר : ״שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף״; וּמִקְרָא זֶה נֶאֱמַר בְּמַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין בַּכָּתֵף אֶת הָאָרוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת עֹל תּוֹרָה :

לוֹמְדֵי-תוֹרָה רָאוּי לָהֶם לֵידַע עֲתִידוֹת. וְזֶה שֶׁכָּתוּב : ״קֶדֶם יָדַעְתִּי״ (תהלים קיט) — שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מִקֹּדֶם מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וּמֵהֵיכָן, ״מֵעֵדֹתֶיךָ״ דְּהַיְנוּ מִן הַתּוֹרָה :

מְסִירַת-נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה