בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה, כִּי הֲלֹא כַּמָּה אָנוּ מְיַגְּעִין עַצְמֵנוּ בַּעֲבוֹדוֹת וּבִתְפִלָּה כְּדֵי לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאִם-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַהַכְנָעָה בִּפְשִׁיטוּת, כִּי אִם-כֵּן הוּא נִכְנָס לְקַטְנוּת, וְעַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דַּעַת, וְעַל-כֵּן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת עָנָו כָּרָאוּי, רַק משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הוּא הָיָה ״עָנָו מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (במדבר יב), וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קָרְאוּ לַעֲנָוָה שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי — חֲנֻפָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא:) עַל יִרְמְיָה הַנָּבִיא, שֶׁהָיָה עָנָו נֶגֶד הַנְּבִיא-שֶׁקֶר חֲנַנְיָה, וְאָמַר לוֹ בְּהַכְנָעָה : אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה׳; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה : כָּל הַמַּחֲנִיף וְכוּ׳ לַסּוֹף נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ וְכוּ׳ :

מִי שֶׁהוּא פַּרְנַס-חֹדֶשׁ אוֹ מַנְהִיג, שֶׁקּוֹרִין "רוֹגִירֶיר", וְהוּא מַנְהִיג בְּכַשְׁרוּת וּבְישֶׁר, וְרוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל לְהַטִּיל הַמַּשְׂאוֹי עַל כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁמַּעֲרִיךְ אֶת כָּל אֶחָד בְּישֶׁר לְהַכְבִּיד עַל זֶה וּלְהָקֵל עַל זֶה כָּרָאוּי, עַל-יְדֵי-זֶה מְבַטֵּל הָאַרְבַּע מִדּוֹת רָעוֹת, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדָה-זָרָה וְגִלּוּי-עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים וּלְשׁוֹן הָרָע.

כְּשֶׁאֵרַע שְׁאֵלָה בְּבֵית הָאָדָם עַל-יְדֵי תַּעֲרֹבֶת אִסּוּר בְּהֶתֵּר, וְאֵין בַּהֶתֵּר כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הָאִסּוּר — בָּזֶה מַרְאִין לוֹ שֶׁפָּגַם בְּאֵיזֶהוּ יִחוּד שֶׁל מַעְלָה, כִּי כָּל הַיִּחוּדִים וְהַזִּוּוּגִים הֵם בְּחִינַת בִּטּוּל אִסּוּר. וְזֶה בְּחִינַת : וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת; נִמְצָא, שֶׁמֵּאִסּוּר נַעֲשֶׂה הֶתֵּר, כִּי בַּתְּחִלָּה הִיא אֲרוּסָה, וְאָז הִיא אֲסוּרָה, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֵׂית הֶתֵּר בְּנִשּׂוּאִין.