ליקוטי מוהר״ן קסא
הַמַּחֲלֹקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם, כִּי ״הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה״ (דברים כ). וְהִנֵּה עֵץ הַמֻּנָּח עַל הָאָרֶץ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁבָּאִין עָלָיו מַיִם שׁוֹטְפִין, אֲזַי הַמַּיִם מְרִימִין וְנוֹשׂאִין אֶת הָעֵץ, וְהַמַּחֲלֹקֶת נִקְרָא מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פח) : ״סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם, הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד״ :