הרה״ח ר׳ גדליהו אהרן קעניג זצ״ל

(ביידיש):

ליקוטי מוהר״ן קנט

דַּע, שֶׁיֵּשׁ אֶמְצָעִי, וְהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין בְּנֵי-אָדָם וּבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל. וְיָדוּעַ, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין לִמּוּד הַתּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא כָּל אָדָם וְאָדָם לוֹמֵד בִּבְחִינָה אַחַת, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד לְהַשְּׁכִינָה, שֶׁלִּמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה, אֲזַי הַשְּׁכִינָה מְקַבֶּלֶת הַלִּמּוּד הַתּוֹרָה וּמַעֲלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁפַע, הַיְנוּ שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת. כִּי בְּהַתּוֹרָה יֵשׁ אֵשׁ וּמַיִם, וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶמְצָעִי, מְקַבֶּלֶת הַתּוֹרָה, אֲזַי עוֹלֶה כֹּחַ הָאֵשׁ לְמַעְלָה, וְנִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ שֶׁפַע לְמַעְלָה, לְכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְכָל הַמַּלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ׳, וְזֶה הוּא שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת. וְכֹחַ הַמַּיִם נַעֲשֶׂה מִזֶּה שֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, וְיּוֹרֵד לְזֶה הָעוֹלָם. וְזֶה הוּא בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה, הַיְנוּ : ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, וּבִשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד״ (משלי ג); כִּי אֹרֶךְ יָמִים הוּא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חַכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין לט:), וְהוּא בְּחִינַת שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יָמִין, שֶׁזֹּאת הַשֶּׁפַע הִיא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, שֶׁהֵם עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, שֶׁהוּא שֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, הִיא בְּחִינַת שְׂמֹאל. אַךְ לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה, כִּי לָזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אָדָם יָקָר, וְשֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ רַק לְהַשְּׁכִינָה, הַיְנוּ לְאוֹקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא, וְלֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לְלִמּוּד זֶה, וְאַף אִם לוֹמֵד בְּיִרְאַת-שָׁמַיִם, וְגַם אִם אוֹמֵר שֶׁלִּמּוּדוֹ לְאוֹקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא, עִם כָּל זֶה מִי יוֹדֵעַ אִם רָאוּי לְכָךְ, שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה. וּכְשֶׁאֵין לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה, אֲזַי, כְּשֶׁהַתּוֹרָה יוֹצֵאת וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לַעֲלוֹת אֶל מְקוֹם מְכוֹנָהּ, וְטִבְעָהּ הוּא לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמָהּ וְלַעֲלוֹת, וּבְתוֹךְ כָּךְ נַעֲשֶׂה לַיְלָה, וַאֲזַי יוֹצְאִין כָּל גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין וְכוּ׳, הַמְבֹאָרִים בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (מקץ דף רג:), וְהֵם מַכִּים עָלֶיהָ, וְנוֹפֶלֶת לְמַטָּה, וּמִתְפַּזֶּרֶת לְמַטָּה לְכָל הָעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי עוֹלָם שׁוֹאֲבִים מֵהָאֲוִיר, וְכֻלָּם שׁוֹאֲבִים מִזֹּאת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְפַּזְּרָה לְמַטָּה בָּאֲוִיר, בְּהָקִיץ אוֹ בְּשֵׁנָה. וּלְפִי מַהוּת הָאָדָם שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ מֵהַתּוֹרָה הַזֹּאת, כֵּן נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה, כִּי אָדָם כָּשֵׁר וִירֵא-שָׁמַיִם, אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי הָעֵרֶךְ, אוֹ אָדָם גָּדוֹל וְצַדִּיק, כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַתּוֹרוֹת אֵלּוּ שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, אֲזַי נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מִזֶּה טַ״ל תּוֹרָה (הקדמת התקונים ובתקונים מזוהר חדש ובילקוט ישעיה כו), וּמַגִּיעַ לָהֶם מִזֶּה הִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ וְחֵשֶׁק לְהַתּוֹרָה, וְהַכֹּל לְפִי מַדְרֵגַת הַמְקַבֵּל, לִקְצָת נַעֲשִׂים מֵאֵלּוּ הַתּוֹרוֹת חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, כִּי כְּשֶׁמְּקַבֵּל מִכַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁל כַּמָּה בְּנֵי-אָדָם, נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ צֵרוּפִין חֲדָשִׁים, וְיוּכַל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת מִזֶּה וְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, וְלִקְטַנִּים, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג וּלְחַדֵּשׁ, מַגִּיעַ לָהֶם מִזֶּה הִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ וְחֵשֶׁק נִמְרָץ לְהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן בְּחִינַת חִדּוּשִׁין, שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ הַחֵשֶׁק וְהַהִתְעוֹרְרוּת אֶצְלוֹ. וְזֶה כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִבְנֵי-אָדָם כְּשֵׁרִים וַהֲגוּנִים. אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִבְנֵי-אָדָם שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, אֲזַי נַעֲשֶׂה הֶפֶךְ מִזֶּה, שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵאֵלּוּ הַתּוֹרוֹת ל״ט מְלָאכוֹת, שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אַדְּרַבָּא חֵשֶׁק נִמְרָץ וְהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ לִיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וַעֲבוֹדַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא הַהֶפֶךְ מַמָּשׁ מִטַּ״ל תּוֹרָה, הַיְנוּ ל״ט מְלָאכוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת (בראשית ג) : ״בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם״. וְזֶה הוּא בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה כַּנַּ״ל, הַיְנוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאָדָם כָּשֵׁר, נַעֲשֶׂה מִזֶּה טַל תּוֹרָה כַּנַּ״ל, הַיְנוּ בְּחִינַת יָמִין, וּלְהֵפֶךְ נַעֲשֶׂה ל״ט מְלָאכוֹת, זֶה הוּא בְּחִינַת שְׂמֹאל, כִּי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הָעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה נַעֲשֶׂה מֵהַיָּמִין וּשְׂמֹאל, מֵאֵשׁ וּמַיִם, שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, וּבְזֶה הַלִּמּוּד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל הַשְּׁכִינָה כַּנַּ״ל, וְנִתְפַּזֵּר בָּאֲוִיר כַּנַּ״ל, נַעֲשֶׂה מֵהַיָּמִין וּשְׂמֹאל, מֵהָאֵשׁ וּמִמַּיִם, טַל אוֹ ל״ט מְלָאכוֹת, לְפִי מַהוּת הַמְקַבְּלִים כַּנַּ״ל. וְדָבָר זֶה הוּא מְבֹאָר בְּגַשְׁמִיּוּת מַמָּשׁ, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד, יוֹצְאִים הֲבָלִים וְאֵדִים מִפִּיו, וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים אֵינוֹ מוֹצִיא דִּבּוּר מִפִּיו, עַל כָּל זֶה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַסֵּפֶר וּמְעַיֵּן, יוֹצְאִים הֲבָלִים וְאֵדִים מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ בָּהֶם חֲמִימוּת וְלַחוּת, כַּיָּדוּעַ בַּטֶּבַע. וְאֵלּוּ הַהֲבָלִים וְהָאֵדִים שֶׁיּוֹצְאִים, הֵם בְּחִינַת אֵשׁ וּמַיִם, וּכְשֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת אֶל הַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ לָהֶם, וַאֲזַי בַּלַּיְלָה מַכֶּה עֲלֵיהֶם הַנַּ״ל, הַיְנוּ בְּחִינַת הַגַּרְדִּינֵי נִימוּסִין וְכוּ׳ שֶׁיּוֹצְאִין בַּלַּיְלָה כַּנַּ״ל, וְנִתְפַּזְּרִים בָּאֲוִיר, וּבְנֵי-אָדָם שׁוֹאֲבִין מֵהָאֲוִיר, וַאֲזַי שׁוֹאֵב כָּל אֶחָד מִכֹּחוֹת הַתּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בָּאֲוִיר. וְכֵן בֶּאֱמֶת טַל בְּגַשְׁמִיּוּת, יֵשׁ בּוֹ גַּם-כֵּן שְׁנֵי כֹּחוֹת — טוֹב וָרַע, לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, וְנַעֲשֶׂה גַּם-כֵּן מֵהָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ, וּבַלַּיְלָה יֵשׁ קְרִירוּת, וּמַכֶּה עֲלֵיהֶם הָרוּחַ קַר מִלְּמַעְלָה, וְנוֹפְלִים לְמַטָּה, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם טַל, וְהוּא חִיּוּת כָּל הָעֲשָׂבִים, וּבְהֵמוֹת הָאוֹכְלוֹת מִמֶּנּוּ נַעֲשִׂים שְׁמֵנִים; וְיֵשׁ מִינִים, שֶׁמַּזִּיק לָהֶם מְאֹד הַטַּל, וְגַם לִבְנֵי-אָדָם הָאוֹכְלִים מֵהַטַּל מַזִּיק לָהֶם, וּמַגִּיעַ מִזֶּה דֶּבֶר וּמִינֵי חֳלָאִים, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ בְּהַטַּל שְׁנֵי כֹּחוֹת — לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כַּנַּ״ל. כֵּן נַעֲשֶׂה מֵהַתּוֹרוֹת הַנַּ״ל עַל-יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ״ל, שֶׁהֵם מַמָּשׁ בִּבְחִינַת הַטַּל הַגַּשְׁמִי, נַעֲשֶׂה מִזֶּה ט״ל, וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְכוּ׳, כַּנַּ״ל : [אַחַר שֶׁאָמַר תּוֹרָה הַזֹּאת, עָנָה וְאָמַר : אֲבָל לֹא מָצָאתִי מִקְרָא אוֹ אֵיזֶהוּ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִמְצֹא בּוֹ דְּבָרִים אֵלֶּה; אֶפְשָׁר יִמָּצֵא אֶחָד, שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא דְּבָרִים אֵלֶּה בְּאֵיזֶה מִקְרָא אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהִזְכִּיר אָז מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (סוטה כז) : מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר : עָתִיד דּוֹר אֶחָד וְכוּ׳, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה, וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מוֹצֵא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה] :