ליקוטי מוהר״ן תנינא לד
״וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה״ (שמות יח). כִּי אֵצֶל סְתַם בְנֵי-אָדָם אֵין הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד, כִּי יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה. לְמָשָׁל, כְּשֶׁבָּאִין עַל חֲתֻנָּה יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂמֵחַ מִן הָאֲכִילָה שֶאוֹכֵל, דָגִים וּבָשָׂר וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ אֶחָד, שֶׁשָּׂמֵחַ מִן הַכְּלֵי-זֶמֶר, וְיֵשׁ שֶׁשּׂמֵחַ מִדְבָרִים אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, וְיֵשׁ שֶׁשּׂמֵחַ מִן הַחֲתֻנָה עַצְמָהּ, כְּגוֹן הַמְחֻתָּנִים, שֶאֵינָן מַשְׁגִּיחִים עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, רַק שְׂמֵחִים מִן הַחֲתֻנָה עַצְמָהּ, וְכַיּוֹצֵא שְׁאָר חִלּוּקִים, אֲבָל אֵין אָדָם שֶיִּהְיֶה שָׂמֵחַ מִכָּל הַשְּׂמָחוֹת בְּיַחַד. וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁשּׂמֵחַ מִכָּל הַדְּבָרִים הַנַּ״ל, אַף-עַל-פִי-כֵן אֵין הַשִּׂמְחָה מִכָּל הַדְּבָרִים בְּיַחַד, רַק מִכָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה. גַּם יֵשׁ אֶחָד, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם שִׂמְחָה כְּלָל, לֹא מִן הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלֹא מִשְּׁאָר דְּבָרִים, וְאַדְּרַבָּא, יֵשׁ לוֹ קִנְאָה וָצַעַר, שֶׁמְּקַנֵּא עַל הַשִּׁדּוּךְ, עַל שֶׁזֶּה נִשְׁתַּדֵּךְ בָּזֶה. אֲבָל שְׁלֵמוּת וְגַדְלוּת הַשִּׂמְחָה הוּא, מִי שֶזּוֹכֶה לִשְׂמֹחַ מִכָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל לְמַעְלָה עַל כָּל הַטּוֹבָה, דְּהַיְנוּ עַל הַשֹּׁרֶשׁ, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטּוֹבוֹת, וְשָׁם בְּהַשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל אֶחָד, וַאֲזַי שִׂמְחָתוֹ מִכָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד, וְאָז הַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי עַל-יְדֵי הַכְּלָלִיוּת שֶׁנִּכְלָל שִׂמְחָה בַּחֲבֶרְתָּהּ נִגְדָּל בְּיוֹתֵר אוֹר הַשְּׂמָחוֹת, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁנִּכְלָלִין יוֹתֵר רִבּוּי הַשְּׂמָחוֹת זֶה בָּזֶה, נִגְדָּל וְנִתּוֹסֵף אוֹר הַשִּׂמְחָה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי נִגְדָּל וְנִתּוֹסֵף הָאוֹר מְאֹד, עַל-יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת שֶׁמִּתְנוֹצֵץ מִשִּׂמְחָה לַחֲבֶרְתָּהּ; וְכָל מַה שֶּׁיֵשׁ יוֹתֵר שְׂמָחוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בְּיַחַד, נִתּוֹסֵף בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר אוֹר הַהִתְנוֹצְצוֹת. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנִּכְלָל הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד, אֲזַי אוֹר הַשִּׂמְחָה גָּדוֹל מְאֹד עַל-יְדֵי רִבּוּי הַהִתְנוֹצְצוּת מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ : ״וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה״ — שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ מִכָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד. וְזֶהוּ : ״עַל כָּל הַטּוֹבָה״, כִּי הָיָה מִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה עַל כָּל הַטּוֹבָה, הַיְנוּ עַל הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁשָּׁם הַכֹּל אֶחָד, וְשָׁם נִכְלָלִין כָּל הַשְּׂמָחוֹת יַחַד, וְעַל-כֵּן הָיָה שָׂמֵחַ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד כַּנַּ״ל :
