ליקוטי מוהר״ן תנינא כט

כְּשֶׁאֵרַע שְׁאֵלָה בְּבֵית הָאָדָם עַל-יְדֵי תַּעֲרֹבֶת אִסּוּר בְּהֶתֵּר, וְאֵין בַּהֶתֵּר כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הָאִסּוּר — בָּזֶה מַרְאִין לוֹ שֶׁפָּגַם בְּאֵיזֶהוּ יִחוּד שֶׁל מַעְלָה, כִּי כָּל הַיִּחוּדִים וְהַזִּוּוּגִים הֵם בְּחִינַת בִּטּוּל אִסּוּר. וְזֶה בְּחִינַת : וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת; נִמְצָא, שֶׁמֵּאִסּוּר נַעֲשֶׂה הֶתֵּר, כִּי בַּתְּחִלָּה הִיא אֲרוּסָה, וְאָז הִיא אֲסוּרָה, וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֵׂית הֶתֵּר בְּנִשּׂוּאִין. וְעַל-כֵּן גַּם בַּזִּוּוּג הַתַּחְתּוֹן שֶׁל זֶה הָעוֹלָם נֶאֱמַר (תהלים סח) : ״אֱלֹקִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה״, הַיְנוּ זִוּוּגִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ב) זֶה הַפָּסוּק לְעִנְיַן זִוּוּגִים, אֲזַי : ״מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״, הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הָאִסּוּר כָּשֵׁר וְהֶתֵּר, בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר כַּנַּ״ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵין נִתְבַּטֵּל הָאִסּוּר, וְהַשְּׁאֵלָה אֲסוּרָה, הוּא סִימָן שֶׁפָּגַם בְּיִחוּד שֶׁל מַעְלָה, כִּי הַיִּחוּד הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר כַּנַּ״ל :