ליקוטי מוהר״ן תנינא סה
כְּשֶׁמְּקַנְּאִין קִנְאַת ה׳ צְבָאוֹת, נֶחֱשָׁב כְּמוֹ צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּפֶרֶק הַשֻּׁתָּפִין עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא י:) : ״צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי״ — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; ״וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״ — אֵלּוּ הָעַכּוּ״ם, שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ׳. וְהֵבִיאוּ רְאָיָה מִנְּבוּזַרְאֲדָן, עַיֵּן שָׁם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם : וּנְבוּזַרְאֲדָן עָשָׂה אָז צְדָקָה, שֶׁקִּנֵּא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. נִמְצָא, שֶׁקִּנְאַת ה׳ צְבָאוֹת הוּא כְּמוֹ צְדָקָה :