ליקוטי מוהר״ן תנינא סב
״אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר לג). אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁמַּסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַנְּסִיעוֹת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֵם מְכַפְּרִין עַל אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ עַל פְּגַם עֲבוֹדָה-זָרָה, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה, יֵשׁ פְּגַם עֲבוֹדָה-זָרָה כִּי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה הִיא גַם כֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה-זָרָה וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא (בְּשֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב) עַל פָּסוּק (דברים יא) : ״וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁסָּרִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה-זָרָה, וְעַל-יְדֵי הַנְּסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְכַּפֵּר. וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה-זָרָה בָּעוֹלָם, חֲרוֹן-אַף בָּעוֹלָם (ספרי פרשת ראה והובא בפרש״י שם). נִמְצָא, כְּשֶׁנִּתְכַּפֵּר פְּגַם עֲבוֹדָה-זָרָה כַּנַּ״ל, נִמְתָּק הַחֲרוֹן-אַף, וְנִמְשָׁךְ רַחֲמָנוּת. וְעִקָּר רַחֲמָנוּת הוּא בִּבְחִינַת (בראשית מג) : ״וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים״ — לָכֶם דַּיְקָא. הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ הָרַחֲמָנוּת, שֶׁיִּמְסֹר אֶת הָרַחֲמָנוּת בְּיָדֵינוּ, כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם הַחוֹלַאַת הַקָּשָׁה וְכָל הַיִּסּוּרִין הֵם הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה לְהָאָדָם, אֲפִלּוּ יִסּוּרִין קָשִׁים, הַכֹּל הוּא רַק רַחֲמָנוּת, אֲבָל אָנוּ מְבַקְּשִׁים, שֶׁיִּתֵּן וְיִמְסֹר בְּיָדֵינוּ אֶת הָרַחֲמָנוּת, כִּי אֵין אָנוּ מְבִינִים הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ, וְגַם אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל אוֹתוֹ הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ הַנַּ״ל, רַק שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן בְּיָדֵינוּ אֶת הָרַחֲמָנוּת, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ נְרַחֵם עָלֵינוּ, וְאֶצְלֵנוּ הָרַחֲמָנוּת בִּפְשִׁיטוּת, לְהִתְרַפֵּא מִן הַחֹלִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶהוּ יִשְׂרָאֵל — רָאשֵׁי תֵבוֹת : אֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, כַּנַּ״ל, כִּי הָרַחֲמָנוּת נַעֲשָׂה עַל-יְדֵי מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּנַּ״ל :
