ליקוטי מוהר״ן תנינא קז
פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִיוּת, שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף. עָנָה וְאָמַר : הִנֵּה אֲכִילָה — עַל-כָּל-פָּנִים נִתּוֹסֵף לְהָאָדָם כֹּחַ וְחִיּוּת עַל-יְדֵי-זֶה, אֲבָל זֹאת הַתַּאֲוָה, הֲלֹא אַדְּרַבָּא, הִיא מַפְסֶדֶת וּמַזֶּקֶת הַחִיּוּת מְאֹד, וּמַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם מְאֹד, בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִין אוֹתָהּ כְּלָל, כִּי אִם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּין לְבַד :
