ליקוטי מוהר״ן תנינא קיח
לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי-תוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ גְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ מְשַׁבְּחִים אוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה בְּלִי מַחֲשָׁבָה וְעִיּוּן מִקֹּדֶם, אָמַר שֶׁאֵין זֶה מַעֲלָה כָּל-כָּךְ, כִּי בְּוַדַּאי יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה בְּלִי מַחֲשָׁבָה וְעִיּוּן, כִּי יְכוֹלִין לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר תּוֹרָה בְּלִי מַחֲשָׁבָה וְעִיּוּן מִקֹּדֶם, אֲבָל טוֹב יוֹתֵר כְּשֶׁחוֹשְׁבִין תּוֹרָה. וַהֲלוֹא אֲפִלּוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יתְבָּרַךְ מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה פרשת כי תשא פרשה מ), שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לְגַלּוֹת תּוֹרָה הוּא חוֹזְרָהּ אַרְבַּע פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁאוֹמְרָהּ. וְלָמְדוּ מִפָּסוּק : ״אָז רָאָה וַיְסַפְּרָהּ, הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ״, שֶׁנִּכְתַּב בְּכָאן אַרְבַּע בְּחִינוֹת : ״רָאָה וַיְסַפְּרָהּ״ וְכוּ׳, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, רוֹאֶה וְסוֹפֵר וּמֵכִין וְחוֹקֵר דִּבְרֵי הַתּוֹרָה אַרְבַּע פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁאוֹמְרָהּ, וְאַחַר-כָּךְ מְגַלֶּה אוֹתָהּ לְהָעוֹלָם. מִכָּל-שֶׁכֵּן בֶּן-אָדָם, שֶׁצָּרִיךְ לַחֲשֹׁב וּלְעַיֵּן וְלַחֲקֹר וּלְבָרֵר הַדִּבְרֵי-תוֹרָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה הֵיטֵב קֹדֶם שֶׁאוֹמְרָהּ :
וְאָמַר, שֶׁעַכְשָׁו בְּנָקֵל מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְפַּשְּׁטוּ חִבּוּרִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה מִצַּדִּיקִים שֶׁבְּדוֹרוֹתֵינוּ. וּכְפִי הַשִּׂיחוֹת וְהַהִתְגַּלּוּת שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט בְּיָמֵינוּ בְּנָקֵל מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. גַּם אָמַר עַל מַה שֶּׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ : פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר וְכוּ׳, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַחֶבְרַיָּא קַדִּישָׁא, אָמַר : פָּתַח רַבִּי יִצְחָק — כְּשֶׁהָיָה רַק פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, תֵּכֶף וּמִיָּד הָיָה אוֹמֵר וּמְגַלֶּה תּוֹרָה. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן כְּבָר מְבֹאָר, שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לְעַיֵּן וְלַחֲשׁב (שֶׁקּוֹרִין טְרַאכְטִין) תּוֹרָה :