הגבול של השכל האנושי

שלום רב לכל המאזינים היקרים בוודאי זכור לכם שיחתי הקודמת ששידרתי לפני שלושה שבועות מתחנת השידור הזאת אז פרשנו את המושג ׳אדם׳ לפי ספרי הקבלה וכפי לימודיו של רבי נחמן ז״ל. עכשיו וביסוד פתיחתי בנוגע לגורם העיקרי שבזכותו אנחנו ראויים להיקרא בשם ׳אדם׳ בכנות.

הגורם העיקרי לכך הוא השכל והחכמה, השכל הוא מאוד חיובי בלעדו לא קיים המושג ׳אדם׳ ולכן נחשב כדבר בלתי ניפרד מבני אדם ולפיכך הוקבע כי הדעת זהו גדר האדם לאור זה אנחנו מבחינים היטב את התכונה הכללית שנמצאת בתוכנו מה שמוטבע בנפש אדם רצון ותשוקה לדעת את הכל יען כי שני המושגים אדם ושכל הם אחד, בלתי ניתן להיפרד. לצד זה כותב רבינו נחמן בספרו ״גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו״. אלא שיש צורך לשים לב ולדייק לשונו הזהב של רבינו שכותב ״כל מה שהגביל ה׳ יתברך לשכל האנושי שיש ללמוד מזה שהשכל האנושי הוא מוגבל״ ומיתוך כך אנחנו למדים אשר חיוב המצווה לאדם לחדד את שכלו הוא רק כפי יכולתו, לפי המידה והגבול שלו. אבל ח״ו להתאמץ יתר מין המידה. התאמצות יתר על המידה בכוון זה סופה שמביאה לידי שבירת כלים. המושג ׳שבירת כלים׳ משמעותה הריסה והתמוטטות, כלומר המח שבאדם הוא כעין כלי העשוי לקבל אור השכל כמידתה, וכשמתאמצים יתר על המידה הכלי הזה שהוא המח נהרס ומתמוטט ומאבד כושרו לקבל שום דבר עוד. הכל לפי משקל גודל ההתפוצצות. לכן מוטל על כל אחד שיאמוד את מידת כושר קיבול כלי המח שלו ושישכיל לשמור לבלתי יעבור את גבולו. אם כי זה באופן פרטי מסור ביד כל אחד, אעפ״כ מה טוב ומה נעים אם ניתן לנו לשמוע ולקבל בזה הדרכה כללית מפי זה שבקיא היטב בתכלית הבקיאות במגבלות ובמרחבים של שטח זה כי בכך נעשית השאיפה למושכלות והחקירה בהן יותר נוחה, נטולת סכנה וגם מסודרת יותר ומוצלחת יותר. והרי מה שהעלה רבינו נחמן ז״ל בתור מורה דרך שהולך לפנינו בנוגע להגדלת השכל ולהרחבתו ושמירתו מכל הרס ונזק הוא ז״ל בחכמתו האלוקית ובהבנתו העמוקה ובבקיאותו העצומה לאין שיעור בכל דרכי הפילוסופיה והמחקרים שהגיע למסקנה כדלהלן שיש לחלק את הפילוסופיה העיונית לשני סוגים:

א) עיונים שאין בהם משום סכנה כלל.

ב) עיונים שאי אפשר להימלט מהסכנה בהם הסוג הראשון כדי להיכנס בהם כדי חקירתם הוא הגדלת השכל והרחבתו כלומר, שלכל שאלה מקבלים תשובה הנכונה ולכל חקירה את הפתרון המלא. הסוג השני אסור להיכנס בהם כי אין יכולת במח האנושי ליישבם כלל. וככל שמעיינים בהם מסתבכים יותר ויותר כי כל מהותן דברים סותרים והופכיים, ואיזה מסקנה שתהיה היא הפך האמת והנכון. רבינו נחמן מבסס את מסקנתו המוחלטת על יסוד הקבלה האמתית וסדרי הראשית, כלומר, הבריאה ושורשיה.

וכך הוא אומר: כשעלה ברצונו ית׳ לברוא את העולם, לא היה מקום לבוראו מחמת שהכל היה אין סוף, גם המקום שאנחנו עומדים עליו עכשיו היה מתחילה הכל אין סוף. על כן ברצונו צמצם את האור לצדדים ועל ידי הצמצום הזה נעשה החלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה ברא את כל הבריאה כולה. וזה החלל הפנוי היה מוכרח לבריאת העולם כי בלתי החלל הפנוי לא היה שום מקום לבריאת העולם וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג כי אם לעתיד לבוא שאז יגדל שכלנו מהשכל האנושי, אבל עכשיו אין שום אפשרות להבינו כי צריך לאמר בו שני הפכים יש ואין כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום שכביכול צמצם ופינה משם את אלקותו כי אם לא כן אינו פנוי והכל אינסוף. אבל באמת לאמיתו בוודאי אעפ״כ יש שם אלקותו כי בוודאי אין שום דבר בלעדי היותו.

נמצא לפנינו שלושה עניינים:

א) האינסוף.
ב) ההכשרה לבריאה כלומר החלל הפנוי.
ג) הבריאה.

והנה אנחנו בנ״א שמקומנו בזה העולם השפל, מרכז הבריאה כשאנחנו מחפשים למצוא את הדרך הנכונה והאמת ומתחילים לחקור בחקירותינו אלה אנו ניגשים עם הרבה בעיות וספיקות שהם מתחלקים לשני מיני בעיות:

א) בעיות הנובעות מצד העולמות ויצוריהם כלומר הבריאה.
ב) בעיות הנובעות מצד החלל הפנוי שנבעה מבריאה.

כלומר מהכשרת הבריאה. וזאת עלינו לדעת כי כל הבריאה כולה בראה ה׳ ית׳ בכלי אומנותו היינו בדיבור בעשרה מאמרות שהם 27 אותיות התורה וצירופיהם. אבל פעולת הצמצום כלומר החלל הפנוי שהוא הכשרת הבריאה לא הייתה באותיות כלל כי אם ברצון לבד ומעתה הדבר מאוד מוזר כי כשאנחנו מחפשים את הדרך להגיע לדביקות באינסוף אזי בדרכינו לעבור גם את חלק הבריאה כולה גם את חלק החלל הפנוי בכדי להגיע לאינסוף ולהמשיכו אלינו. ובכל אורך הדרך בהכרח להיפגש עם בעיות וספיקות ואזי יש צורך להבחין מה מקור ושורש הבעיה או הספק ולוודא אותן לאיזה סוג הוא שייך ובאם שורשן הוא בענייני העולמות שנבראו באותיות דיבור פי ה׳, ברור שיש ליישבן ולפותרם בשיחות ובדיבורים המורכבים מאותיות. ולכן אין בחקירותיהם סכנה כלל ואדרבא העיסוק בהן מפרה ומרבה תבונת השכל וכדי להיכנס בהם וללמד לבני דם הנבוכים בחקירותיהם.

מה שאין כן אם נפגשים בעיונים דקים וחקירות הדינים אשר שורשם הוא החלל הפנוי ששם אין שום אותיות אזי נשארים תמיד עומדים הבעיות והספיקות במקומם בלי שום מוצא כלל ובלי שום מענה כלל כי אין אותיות לדיבורים לענות עליהם. ולכן מאוד יש להיזהר מלהיכנס ולחקור בבעיות וספיקות ממין אלה. כי אלו שנכנסים בהם וחוקרים בהם נשארים טבועים ושקועים בים הספיקות מבלי הצלה. וכל המסקנות הם שליליים שזה הפך המציאות החיובי שהוא אמת. והעניין כמו שאמרנו מכיוון שכל מהות החלל הפנוי בעצמו הוא בנוי משני הפכים שאי אפשר להסבירן כי מהותו הוא יש ואין יחדיו שאי אפשר להבין את זה ולכן גם כל הנובע משם הוא יוצא בצורה כזאת של שני הפכים בנושא אחד עד שאין דיבורים להסבירן כלל.

הנזהר וההולך בדרך זו מגדיל את השכל שלו כראוי והוא שמור מכל נזק והשכל שלו בריא ואז הוא נקרא אדם. אעפ״כ רבינו הקדוש רבינו נחמן ז״ל כדרכו תמיד גם כאן לא משאיר אותנו במבוכה ודאג להציל גם את אלה שכבר נשקעו בהם, ומראה לנו נס הצלה לצאת גם משם. מגלה לנו כח העצום הגנוז בניגון ממוזיקה. בסוף דבריו הוא מסיים שבכח הניגון של צדיק האמת שהוא בבחינת משה רבינו ע״ה אפשר להוציא את אלה שנטבעו ונשקעו בים הספיקות של החלל הפנוי. אחד מהניגונים הללו הוא הניגון שבו סיימתי את שיחתי הקודמת ניגון שמיחסים אותו לרבי נחמן שהוא נשמתו של משה רבינו ע״ה. מובן שיש הרבה להסביר בנושאים הללו ואולי נסבירם אי״ה בהזדמנות הבאה. שלום.