(לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה)

עַל-יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם ״וְאָהַבְתָּ״, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו) : ״וְאָהַבְתָּ״ — שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶיךָ וְכוּ׳. וּכְשֶׁמְּקַיֵּם ״וְאָהַבְתָּ״, עַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה בְּלֹא יְגִיעָה וָטֹרַח, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיח) : קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּקְרִיעַת יַם-סוּף, וּקְרִיעַת יַם-סוּף הָיָה עַל-יְדֵי זְכוּת אַבְרָהָם, בְּחִינַת ״וְאָהַבְתָּ״ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה : ״וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר״ — דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם (עיין זוהר תרומה קע). נִמְצָא כְּשֶׁהִגִּיעַ עֵת הַבֹּקֶר, בְּחִינַת אַבְרָהָם, אֲזַי יָצָא מִקִּשּׁוּי לְקַל, כִּי עַד הַבֹּקֶר הָיָה קָשֶׁה לְפָנָיו קְרִיעַת יַם-סוּף, נִמְצָא עַל-יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה אָחוּז בִּבְחִינַת ״וְאָהַבְתָּ״ בְּחִינַת אַבְרָהָם, אֲזַי אֵין קָשִׁין לוֹ מְזוֹנוֹתָיו :