ליקוטי מוהר״ן קד
(לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים)
אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ : בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד : תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, נֶעֱנַשׁ, שֶׁבֶּן בְּנוֹ עָבַד לְפֶסֶל מִיכָה (הובא ספר חסידים סי׳ קלז, ובראשית-חכמה שער ענוה פרק ח). וְהַדָּבָר קָשֶׁה : מָה עִנְיָן זֶה שֶׁל תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לָעֹנֶשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁיַּעֲבֹד בֶּן בְּנוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְהַתֵּרוּץ, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קי:) : כָּל הַדָּר בְּחוּץ-לָאָרֶץ, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צז) : הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ; וּמשֶׁה הָיָה חוֹשֵׁד אוֹתָם, שֶׁבְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד אֵינָם רוֹצִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שׁוּם חֵלֶק, נִמְצָא שֶׁאֵין לָהֶם אֱלוֹהַּ, בִּשְׁבִיל זֶה נֶעֱנַשׁ בְּבֶן בְּנוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֱלוֹהַּ, כִּי הֵם כְּשֵׁרִים הָיוּ בְּדָבָר כִּי רָצוּ לִטֹּל חֵלֶק בָּאָרֶץ גַּם-כֵּן כַּמּוּבָא :