ניצוצי אור מהמאור הגדול ״אור אברהם״, שהתחיל לזרוח עוד לפני ב׳ דורות בשמי חסידות ברסלב, והספיק להקרין עד לדורות שלנו, ה״ה מורנו עט״ר ראש חבורתנו, זקן אנ״ש, הגאון החסיד האמיתי הרב רבי אברהם שטערינהארץ (כוכב לב) זצוק״ל, נו״נ אדמו״ר מוהרנ״ת ז״ל מצד אביו, ותלמידו ונכדו של הגה״ק מוהר״ן מטשערין זיע״א מצד אמו.

״איי, וואו טרפטמען היינט אזעלכע יודען?״ [איי, איפה מוצאים היום יהודים כאלו?] נאנח פעם אחד מזקני יקירי ירושלים שיחי׳, כשבאנו לדובבו, שיספר קצת, טיפה מן הים, ממה שראו עיניו וממה ששמעו אזניו מהאי סבא קדישא וחסידא רבי אברהם ז״ל. והוא ממשיך ואומר : הוא היה יהודי, שפומיה לא פסיק מגירסא, כפשוטו ממש. תמיד כשנכנסתי אליו היה לומר בכזה חשק, בכזאת התמדה, שאין לתאר כלל, בין אם זה היה גפ"ת ובין אם זה הי׳ משניות או חומש, רש״י, שו״ע, רמב"ם, שו״ת ופוסקים. ובפרט כשהי׳ מתחיל להרצות לפני מדברי הספר הק׳ ליקוטי מוהר״ן או ליקוטי הלכות — אזי הי׳ נהפך לאדם אחר לגמרי, ממש כבחור צעיר כל כולו להט בלהבת אש קודש, ומפיו נתזו גיצוצין דנורא, רק היה מתחיל לומר ״זאגט דער רבי כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה״ — והנה הוא כבר מראה לך תנועות של חיות, השתוקקות וכיסופין, עד שאתה רואה ממש, איך שאצל יהודי זה בין התשעים — כל חיותו הוא אך ורק מהתפילה.

וממשיך אותו חסיד זקן לספר : וכשר׳ אברהם המשיך לדבר מהתורה ההיא [בליקו״מ ח״א סימן טז] ואמר כמ״ש (תהילים מ״ב) ׳תפילה לאל חיי״ — כבר עלה גבוה מעל הארץ, וכאילו המריא בגבהי מרומים. וכך דיבר ודיבר לערך ג׳ או ד׳ שעות, עד שגמר להסביר בהסבר נפלא את כל המאמר הזה, עד שאפילו נער הי' יכול להבינו. ומסיים המספר : ואני לא ידעתי ולא הרגשתי בשעת דיבורו הק׳, אם עתה יום או לילה. [כך נשמע כמה פעמים גם מהרה״ח ר׳ שמואל שפירא ז״ל].

כזה היה ר׳ אברהם; כל כולו ״ליקוטי מוהר״ן״. לא לחינם המליצו עליו תלמידיו, שהוא היה ״ליקוטי מוהר״ן חי״, ״ליקו״מ מהלך״. ואשר על כן שמו בהלויתו על המטה את הליקו״מ לומר : קיים זה מה שכתוב בזה. ע״כ אמרנו, מה טוב אם נחרוט בעט ברזל מקצת דמקצת קוים קצרים מימי תולדותיו. למען ידעו צעירי הצאן אשר לא זכו להכירו, האיך נראה דמותו של ״אמת״ער ברסלבר חסיד״ [״חסיד ברסלב אמיתי״] ״חסיד אמיתי״ ו״למדן אמיתי״, וממנו יראו וכן יעשו לעבוד את ה׳ באמת ובתמים, לבלות כל הימים — לרבות הלילות — בתורה ועבודה לשמור על הזמן כראוי ולקיים את כל דברי רביז״ל בתמימות ובפשיטות.

מתולדותיו : צדיק נולד

רבי אברהם שטרנהארץ כוכב-לב זצוק״ל נולד לאביו, הרה״צ ר׳ נפתלי הירץ זצ״ל, ביום כ״ג ניסן. [על תאריך שנתלידתו יש ב׳ דעות: או בשנת תרכ״ב (1861), או ג׳ שנים קודם לכן, דהיינו שנת תרי״ט (1858)]. על סיפור לידתו כותב תלמידו המובהק, הגה״ח מוהר״ר גדליהו אהרון קעניג זצוק״ל באחד ממכתביו, שסיפר לו רבו, ר״א ז״ל, שפעם קרא לו זקנו הק' הרב מטשערין ז״ל ואמר לו בזה״ל: אברהם, בוא ואספר לך סיפור לידתך: דע בני, שאתה הוא מופת מר׳ אברהם בער (הוא מוהר״ר אברהם דוב זצוק״ל, בן בתו של אדמו״ר זצללה״ה זיע״א, מרת אדל ע״ה) ומעשה שהיה כך היה: כשאמך היתה בהריון אתך, בסוף חודש החמישי אחזו אותה צירי לידה וכרעה ללדת. והסיבה לכך היתה, כי בסמוך לזה נפטרה אמה, היא אשתי הראשונה ע״ה, ומרוב צער שהצטערה ומררה בבכיות, נחלשה, וזה גרם לה, שאחזוה פתאום חבלי לידה. ואני בעצמי, מרוב צערי כי מתה עלי אשתי הראשונה ע״ה, וגם בתי, היא אמך, ע״ה, כבר הפילה ב׳ פעמים קודם, ונבהלתי מאוד ויראתי, שמא תפיל ח״ו גם בפעם הזאת, כי כבר נראו כל סימני לידה, ורצתי מבוהל לבית מוהר״ר אברהם בער ודפקתי על הדלת. והקיץ משנתו, כי היה אז באישון לילה; וכשראה אותי, שאל אותי: ״מה זאת פתאום?״ השבתי לו במרירות לבי וסיפרתי לו כל תענין ובקשתיו, שיעתיר בתפילה להשי״ת מיד, כי מי יודע מה נעשה עכשיו בביתי. ותיכף אמר לי מוהר"ר אברהם בער: ״אל תירא ואל תפחד, בעזה״י הכל שלום״. וכך אמר לי עוד: ״הלא תבין, בני יקירי (קראו לו ׳בני׳ ברוב חיבה, אעפ״י שלא היה בנו ממש) כי בעל מוח כמוך צריך להזהר מאוד שלא יחשוב לא טוב. התחזק, בני, לחשוב רק מחשבות טובות, כי אצל בעל מוח המחשבה פועלת, שהש״י יעזור לנו!״ וכן היה. כשבאתי הביתה, הוטב לה מרגע לרגע, ועברו הכאבים, עד ששבה לאיתנה, ולסוף חודש ימים מאז ילדה אותך במלאות תשעה חודשים שלימים ביום אחרון של פסח, הוא יום כ״ג לחודש ניסן, ועליך אפשר לומר: ראוי היית להיות נפל, כמו שחז״ל אמרו על דוד המלך ע״ה: ראוי היה דוד להיות נפל, אלא וכו׳״ ע״כ מתוך מכתבו של רג״ק ז״ל.

כל ימיו היה זקנו הקדוש מוהר״נ ז״ל נותן שבח והודיה להשי״ת על שזיכהו להציל בחלקו ומשפחתו נכד אחד, שהוא מיוצאי חלציו של מוהרנ״ת. אך כידוע, צדיקים מזדככים בכור הסבל והיסורים מקטנותם, וכך גם נפל בחלקו של הצדיק הזה. הנה כעבור שלושה חדשים ללידתו — וגם על אברהמל׳ע הקטן עבר סבל וצער היתמות; אמו הצדקת מרת דבורה ע״ה, בת הרב מטשערין ז״ל, שבקה חיים ונסתלקה לבית עולמה בהשאירה את ילדה הפעוט יתום מאמו. אביו ר׳ נפתלי הירץ נישא לאשתו השניה, אשר ממנה נולדו לו שאר בניו.

מגזע היחס

מגזע אראלים ותרשישים היה ר׳ אברהם. אביו הצדיק והחסיד, ר׳ נפתלי הירץ שטערינהארץ זצ״ל, היה עובד ה׳ גדול. זקני החסידים היו מספרים עליו כמה סיפורים נפלאים מגודל עבודתו וחסידותו. אחד מהסיפורים הידועים עליו — שהיה נוהג בכל פורים בעת שכרותו לעלות על עץ גבוה באמצע העיירה ברסלב ולדבר לפני המתקהלים מדברי רביז״ל [רבינו נחמן]. וכבר היו תושבי העיר יודעים שר׳ נפתלי הערץ עומד עם הקיטל שלו על העץ ומדבר ד״ת נלהבים, וכדאי ללכת לשמוע דבריו. והיה אומר במליצה את הנאמר בפזמון ״שושנת יעקב״: להודיע — להודיע — שנמצא בעולם נ׳חל נ׳ובע מ׳קור ח׳כמה וכו׳.

סופר סת״ם מעולה היה, ורבים מאנ״ש היו מהדדים אחר פרשיותיו ומזונותיו; אולם דא עקא, מחמת שייכותו לאנ״ש היו המתנגדים מהעיר מקפחים פרנסתו ע״י מניעת אנשי העיר מלבוא אצלו. על כך כתב פעם לבנו ר׳ שכנא שטרנהארץ: ״על זה שאין לנו עבודה מחמת התקרבותנו לרביז״ל — זאת מחוייבים אנו לסבול ולקבל באהבה״.

רנ״ה ז״ל נולד בברסלב בשנת תר״ג (1842) לאביו הרה״צ ר׳ שכנא שטערנהארץ ז״ל, בכור בניו של אדמו״ר מוהרנ״ת [רבי נתן מברסלב] זצ״ל, ואשר סייע רבות לאביו בענין הדפסת ספרי רביז״ל. בהגיע רנ״ה לפרקו, שם עליו עינא פקיחא הגה״ק מוהר״ן מטשערין ובחר בו כחתן לבתו מרת דבורה ע״ה. לאחר נישואיהם קבעו מושבם בברסלב. כעבור כמה שנים באסרו חג דפסח (שבחו״ל) יום רביעי כ״ג ניסן, זרחה שמשו של ר׳ אברהם בנם בעיר המעטירה ברסלב; וכפי המסופר לעיל באריכות על המופת הגדול שהיה בלידתו ועל גודל השמחה והאורה, ששרתה אז בבית זקנו, הרב ז״ל מטשערין. יחוסו מצד אמו לבית הרב מוהר״ן מטשערין היה משתלשל והולך למעלה הרבה דורות של רבנים גדולי ישראל יושבי על מדין, כפי המסופר קצת ב״קונטרס הצוואה״ של הרב ז״ל עיי״ש.

טל ילדות

בבית זה, אשר היה ספוג בתורה ובתפילה באורו ודרכו של רבינו הקודש ותלידו אדמו״ר מוהרנ״ת ז״ל, גדל ר״א ז״ל. וכפי שסיפר הוא בעצמו לאחר מכן, בכל עת מצוא ובכל הזדמנות שלחו אביו להאזין ולקלוט מדיבורי יראת-שמים, שדיברו גדולי אנ״ש. וכמו״כ סיפר, שכבר בהיותו בגיל ארבע שנים קבע אתו אביו שיעור בספר ״סיפורי מעשיות״.

בן ד׳ או ה׳ שנים היה עת לקחו אביו להיות בימי ר״ה הק׳ באומן. בנסיעה זו המשיך במשך שבעים שנה. על נסיעה ראשונה זו סיפר פעם, שבדרך מסעם פגעה בו ״אבן״ שנזרקה לעברם מידי ״מתנגד״ והחל דם שותת מגופו. נענה אביו ואמר לו: ״דם זה לך לאות ולכריתת ברית כי ברסלבר חסיד תהיה עד עולם״. ואכן, ״ברית דמים״ זו עם חסידות ברסלב נשארה בו ברית עולם. בברסלב נולד, בברסלב גדל ובברסלב נפטר. כל כולו היה ברס-לב. [אותיות לב בסר].

במחיצת זקנו הגה״ק מוהר״ן מטשערין זיע״א

רק מספר שנים רצופות נתגדל בבית אביו ואמו חורגתו, אולם לאחר מכן החליט אביו הצדיק, שלתועלת הבן היניק וחכים טובא עדיף שיעבור להתחנך בבית זקנו הגדול, שר התורה והחסידות, הגאון הקדוש רבי נחמן גאלדשטיין אבן-זהב אבדק״ק טשערין זצוק״ל וזיע״א. שם, אצל ענק רוח זה, בודאי יקבל יותר — אמר אביו. הרי בני אברהם — כלים עצומים יש לו ובכשרונות אדירים התברך; שם, אצל הרב, יוכל לנצל את המתנות הנפלאות שחננו השי״ת, כך שיוכל לצמוח ולפרוח לגדול בישראל.

ואכן, רבי אברהם לא איכזב. מאותו עת שעבר לגור בבית זקנו הק׳, נהפך להיות תלמידו המובהק ביותר. הוא היטה אזנו כאפרכסת לשמוע כל הגה וכל שיח מפ״ק, וכמים פנים אל פנים כן לב האדם וגו׳, ע״כ גם הרב ז״ל השפיע עליו שפע רב של דעת תורה. וכפי שסיפר ר״א לעת זקנותו לאחד מתלמידיו ז״ל, שזקנו למד עמו בעיון גדול רוב חלקי התורה, הנגלה והנסתר, ובפרט בספרי רביז״ל ותלמידו הק׳ לא החסיר ממנו דבר קטן כגדול — הכל למד עמו פעמים אין מספר. וסדר הלימוד בליקו״מ היה באופן זה: שהתחיל הרב ז״ל להסביר את התורה על פי הפשט הפשוט, ואח״כ לקשר את כל סעיפי המאמר מרישא לסיפא, ואח״כ היה לומד את כל התורה עוד פעם בעמקות יותר עם דיוקי לשון והבנה עמוקה מאוד, ואח״כ היה הולך לשורש הדברים עפ״י כתבי האריז״ל והזוה״ק, ועל הכל היה מחדש תילי תילים של חידושים, כמעיין המתגבר ממש. מתיאורו של ר׳ אברהם נוכל בנקל לשער, איזה שפע של חכמה וקדושה קיבל מזקנו הרב זצ״ל, כן שאפשר לומר, שעיקר מוחו ודעתו של רא״ש ינק מזקנו הרב מטשהרין, שקיבל ממוהרנ״ת.

ובפרט שבנוסף לזאת יש לדעת, שסלתה ושמנה של תורת ברסלב היתה אצל הרב מטשערין ז״ל חוץ מצד יחוסו הגדול [בתור בנו של הגה״ק רבי הירש לייב, אבד״ק ברסלב זצ״ל, ונכדו של של הגה״ק רבי אהרון, אבד״ק ברסלב זצ״ל, שעל כל אחד מהם אפשר למלאות חיבורים שלמים, ויכלה הזמן — ולא נתחיל לגעת בקצה דמותם. על אביו רה״ל ידוע, שהיה עמוד אש הן בתורה והן בעבודה עפ״י דרך רביז״ל, כפי שקיבל מהרה״ק רבי שמואל אייזיק זצוק״ל, והוא עצמו זכה להכיר בצעירותו את רביז״ל. על זקנו מוהר״א הרי ידוע מ"ש עליו רביז״ל: ״מיין כשר׳ער רב״. וכן אמר, שהשתמש בזכות אבות להביא אותו להיות רב בברסלב. ומהם קיבל הרבה שיחות נוראות ונעלמות מדברי רביז״ל, כפי שסיפר נכדו, רא״ש ז״ל, ורק כמה שיחות ששמע בשמם העתיק בחיבוריו, אבל רב הנסתר על הנגלה. וד״ל], ברם בר מהני היה לו יחוס מצד שהיה תלמיד מובהק לאדמו״ר מוהרנ״ת ז״ל, וכפי שנשמע מהרבה פעמים מרא״ש, ששמע מק״ז, שכבר כמה שנים לפני פטי׳ מוהרנ״ת ז״ל הכיר והכתיר את מוהרנ״ת לרבו המובהק, עד שהתבטל אילו כליל, וכל מה שכתב אח״כ בספריו הק׳ מענין הסמיכה וההשארה של אדמו״ר, שהכל שייך בעיקר על מוהרנ״ת — כל זה כבר ידע אז. ומה שכתב בהקדמתו לספר ״אוצר היראה״, שלא זכה לשמש את מוהרנ״ת כראוי, נבע מגודל ענוותותו [עיי״ש ותבין שכך הוא], אמנם היות שהרב ז״ל היה נכנס ויוצא בבית מוהרנ״ת כבר משחר טל ילדותו עפ״י בקשת אביו, שרצה שקיבל דייקא ממוהרנ״ת, הגם שהוא עצמו היה תלמידו של רש״א, בכ״ז ידע אביו, שבמאמר ״כי מרחמם ינהגם״ (ליקו״ת ז׳) כיוון רבינו אל ר׳ נתן, שהוא יהיה המוציא והמביא בכל עניניו הק׳ אחר פטירתו של רבינו, וכפי שכתוב בשמו ב״פרפראות״ (עיין שם) ולכן רצה, שבניו יקבלו מר׳ נתן. אולם בכ״ז לא היה לו, למוהר״נ מטשערין, את הבירור וההחלטה אם ר׳ נתן דייקא הוא הממשיך יותר מכולם, עד הגיעו לערך לגיל ט״ו-ט״ז, שאז הכיר בבירור גמור, שמוהרנ״ת הוא זה הממשיך, כפי שכתב בכ״מ בספריו הק׳, ומני אז היה לו ארבע או חמש שנים עד לפטי׳ מוהרנ״ת, ששימשו וקיבל ממנו בתכלית הביטול, ובאלו השנים הספיק לקבל ממנו מה שתלמיד ותיק לא קיבל, כי גם מוהרנ״ת הכיר את אשר לפניו, וידע את הכלים הנפלאים שיש לתלמיד זה — כשרונות אדירים וגאונות עצומה בכל חלקי התורה עוד אז, היותו לפני גיל עשרים, לכן גילה לו הרבה מאוצרותיו הגנוזים. ועיקר מה שמביא הרב ז״ל בחיבוריו ״שמועות״, ששמע ממוהרנ״ת בעצמו, היה בשנים אלו, (כן נשמע מפי רא״ש ז״ל; ויש להאריך בענין זה, אולם במסגרת קצרה זו אכ״מ ועוד חזון למועד בעזה״י).

את כל אותם דברים ממה ששמע וממה שראה אצל רבו המובהק מוהרנ״ת, העביר כמות שהם, ללא כחל ושרק, לנכדו ותלמידו מוהר״א. ואכן בשנים שאחרי פטירת הרב היו שומעים מר״א הרבה שיחות נוראות בעניני רביז״ל ממה ששמע וקיבל מק״ז, להרצות סיפורים וביאורים בדברי רביז״ל, ששמע מזקנו, היו אצלו מעשיו יום-יום, והיה אפשר ללקט ליקוט חשוב ונכבד רק מהשיחות שהביא במכתביו תלמידו של מוהר״א — הגה״ח מוהרג״א קעניג זצ״ל, מה ששמע מר״א, ששמע ממוהר״נ, ששמע ממוהרנ״ת וכו׳. בקיצור יאמר, שעיקר משנת ברסלב, שרב בה החתום והגנוז על הנגלה והמפורסם — כ״ז היה בידי רבי אברהם שטערינהארץ, כפי שקיבל מזקנו, כמסופר לעיל, וגם ממה שקיבל משאר תלמידי מוהרנ״ת ז״ל, כפי שנספר להלן.

אצל רואי פני המלך

הנה ידוע מה שאמר מוהרנ״ת: ״אשרי העינים שראו את עיני רבינו, ואשרי העינים הרואות את אלו העינים״ [ואוול זענען די אויגן וואס הבין גיזען דעם רעבינ׳ס אויגן, און ואויל זענען די אויגן וואס זעהן די אויגן]. ואכן, ר׳ אברהם ראה כמה עינים שראו את רבינו; ולא רק סתם ראה, אלא שימש וקיבל מהם הרבה הדרכה בעבודת ה׳. אצל אבי זקנו — הרה״ק רבי צבי אריה, אב״ד ברסלב, הידוע בפי כל ״ר׳ הירש לייב דער רב״, שעוד הכיר בצעירותו את רבינו ז״ל — היה נמצא הרבה מאוד. ולימים סיפר את אשר ראו עיניו מגודל קדושת עבודתו כי נורא הוא. וכך כתב עליו מוהר״א בספרו ״טובות זכרונות״ (סי׳ ח׳) ״ומי שבקי ויודע עבודתו של הר״ר צ״א במסי״נ עקה״ש ממש בגילגול שלג ובסיגופים וכיוצא״ [עיי״ש עוד מ״ש דברים נפלאים מאוד].

וכמו כן סיפר פעם, שבעת אשר הוציא רצ״א מהתנור את החלות שאפו לכבוד שב״ק, היה זועק בחרדת קודש ״שבת קודש!״ ״שבת קודש!״, והיה מתלהב בלהבת קודש, עד שכל השומעו היה מרגיש כבר בחוש את השב״ק הקרב ובא. כהנה וכהנה הנהגות קדושות וענינים נשגבים בעבודת הקודש ראה אצל אבי זקנו הגאון והצדיק, וגם ממנו למד האיך ליראה את ה׳.

מפעם לפעם היה גם מגיע לבית הרה״ק ר׳ אברהם בער זצוק״ל, נכד רביז״ל, ע״מ ללמוד ממנו לאהבה את ה׳. גם עליו סיפר לקח טוב, שפעם שלחו זקנו הרב ז״ל לסעוד אצלו; והנה באמצע הסעודה שם לבו, שרא״ב לפני שמכניס את הכף-אוכל לפיו, זוקף הוא את עיניו כלפי שמיא ועושה תנועה של כיסופין והשתוקקות, ורק אח״כ הכניס האוכל לפיו. וכך חזר מחזה זה לפני כל כף וכף שהכניס לפיו. כאשר שב ר׳ אברהם לזקנו, שח לו בהתפעלות על מה שראו עיניו. השיב לו הרב: ״בשביל זה שלחתיך לסעוד אצלו!״

והיה מוסיף ר׳ אברהם ע״ז ואומר: ״אז זכיתי לראות במוחש את המובא בליקו״מ: ״שעל ידי שלימות הארת הדעת המבואר שם, אז מי שהוא איש חיל, ואינו ההיפך (שקורין רוע מזל ש״מ) הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון; דהיינו, שיאיר לו הרצון בעת האכילה, וישתוקק ויכסוף מאד אליו ית׳ ברצון מופלג בלי שום ידיעה, שלא ידע כלל מה הוא רוצה״ (ח״ב ז׳).

כמו״כ זכה ר״א בילדותו לראות את הרה״צ מוהר״ר אפרים ב״ר נפתלי זצוק״ל, בעל ה״ליקוטי-אבן״ ו״תפילות-הבוקר״, שזכה עוד בילדותו לראות את פני רביז״ל. [גם היה תלמידנאמן של אדמו״ר מוהרנ״ת ז״ל], ומאוחר יותר, עת כבר היה ר״א אברך אחרי חתונתו, זכה לקבל מר׳ אפרים מעת בואו אומנה [מא״י] לר״ה, וגם ממנו היה מספר בשנים שאח״כ הגיגים ואמרות, אשר שמע וקיבל ממנו.

שימושו אצל תלמידי מוהרנ״ת ז״ל

רא״ש ז״ל, אם כי התבטל בתכלית אל זקנו הק׳, וממנו קיבל רוב חכמתו, עכ״ז זכה לשמש את רוב תלמידי מוהרנ״ת ז״ל ולקבל מהם אור ודעת רביז״ל, כפי שקיבלו מהמקור הראשון — ר׳ נתן. וביחוד קיבל הרבה לקח טוב מהרה״ח הצדיק רבי נחמן הלוי טולטשינער זצ״ל. וכמו שכתוב בהקדמתו לספרו ״טובות זכרונות״, עיי״ש. והרבה שיחות, הידועות כהיום הזה בין אנ״ש משמו של ר׳ נחמן טולטשינער, אשר שמע ממוהרנ״ת — מפיו של ר״א התפרסמו, כי ״הרבה היה מטריח עצמו ללכת ולשמוע דא״ח מפיו של הר״ר נ״ט ז״ל״, כפי שמעיד עליו תלמידו מוהרג״ק ז״ל, ששמע מפיו. גם מהרה״ח ר׳ פנחס יהושע זצ״ל, מתלמידי מוהרנ״ת, זכה לראות ולשמוע הרבה התחזקות. וידוע הוא המראה והגילוי הנפלא שראה ושמע מר׳ פנחס יהושע, עת יצא מהציוה״ק יחד עם ידידו ר׳ מרדכי שו״ב ז״ל. בספרו להם מגילגולי נשמתו שנתגלגל כמה מפעמים מחוסר תיקון, עד שזכה עתה להתוודע מהנחל נובע, המטהר מכל הכתמים, ועל ידו יש תקוה לכולם לתקן הכל בשלימות — כמובא באריכות בסוף ספר ״טובות זכרונות״, עיי״ש.

כמו״כ היה נכנס ובא אצל הרה״ק ר׳ משה ברסלבר זצ״ל, מגדולי תלמידי מוהרנ״ת, וגם משמו היה אומר דיבורים הצריכים לימוד. וביניהם הסיפור הנפלא ממוהרנ״ת, שהביא משמו של ר׳ משה בסוף ספר ״טובות זכרונות״, איך היתה נראית התפילה של מוהרנ״ת בדרכו לציון רביז״ל באומן, שבתחילה התפלל בשברון לב ואח״כ התהפך לשמחה והתלהבות כזו, שכל השומע תפילתו, נבהל ונשתומם מהמחזה הזה [לך נא ראה שמה בסי׳ י׳ ותחי נפשך]. וכן היה מפליג בגודל בהירות שכלו של ר׳ משה ברסלבר, ש״כל מעשיו היו בישוב הדעת גדול ובהתבוננות שכלית״. ולעומת זה מוצאים אנו את ר׳ משה מדבר בשבח רא״ש: היה זה פעם בשבת קודש בסעודת שלישית, עת ישב ר״א בעיר טשעהרין ודרש ברבים בתורה בליקוטי מוהר״ן עם ההלכה מליקוטי הלכות, ובין אנ״ש דשם ישב גם כן ר׳ משה ברסלבר. בסיימו את אמירת התורה קם ר׳ משה בהתלהבות ואמר בזו הלשון: זוכר אני, איך שכאן, על המקום הזה, ישב מוהרנ״ת [כידוע, מוהרנ״ת היה נוסע לשבת אחת לטשעהרין] ואמר את ההלכה הזאת בלשון והתעוררות הזאת שאמר ר׳ אברהם עתה, והיה נדמה כאילו מוהרנ״ת יושב עתה כאן ואומר את המאמר…

כן שהה זמן ניכר והתאבק בעפר רגלי הרה״צ ר׳ נחמן פסח׳לס זצ״ל — גם הוא מתלמידי מוהרנ״ת; ורגיל היה לספר מגודל יראתו של ר׳ נחמן פסח׳לס, אשר יראת ה׳ היתה חופפת עליו כל היום, וכל דבריו היו באימה ויראה.

בנערותו זכה ר׳ אברהם ללכת ולשמוע דברי תורה מהרה״צ ר׳ נתן ב״ר יהודה מטבריה זצוק״ל — בעל ה״נתיב צדיק״ ו״קונטרס הצירופים״, מתלמידיו המובהקים ביותר של מוהרנ״ת — עת היה מגיע הרה״ח הנ״ל מעיר מגוריו (ברומניה) לאומן להשתטח על ציון הק׳ של רביז״ל, בעיקר בראש השנה, ולפעמים גם ימות השנה. וכשהיה מגיע לאומן באמצע ימות השנה, היה נוסע לפעמים לטשעהרין על מנת להתראות עם הרב מטשעהרין ז״ל, שרבי נתן היה מעריצו עד למאוד. (מובא באחר ממכתביו שנדפסו בס׳ נתיב צדיק) ואז היה נצמד אליו ר׳ אברהם מוטה אוזן ושומע ממנו דיבורים נפלאים בתורת רביז״ל כפי ששמע ממוהרנ״ת. וכן בימים שלפני ראש השנה ואחרי ראש השנה היה שומע ממנו דברי תורה בעת שהותם באומן. כל שנה נמשך עד שנת תל״ה (שנת הב״מ של ר״א), עת עלה ר׳ נתן בר׳ יהודה לארה״ק. אבל גם אחר כך, כשהגיע ר׳ נתן מארץ ישראל לאומן לראש השנה, היה ר׳ אברהם ניגש אליו ונותן לו ״שלום עליכם״, ומיד היתה נפתחת שיחת חברים נלהבת בין השנים, הגם שר׳ אברהם היה רק עלם צעיר לימים (כל זה סיפר רא״ש בעצמו). ובשבח מעלתו של ר׳ נתן בר׳ יהודה מטבריה שח פעם ר׳ אברהם משמו של אביו ר׳ נפתלי הירץ ז״ל: כאשר ביקר פעם רנ״ה בארץ הקודש, הלך לבקר את ר׳ נתן מטבריה. כשהגיע לביתו, מצאהו יושב בחוץ כחום היום כשאך טלית קטן ללבושו העליון, והוא אחוז שרעפים, כולו דבוק בדביקות קודש בבורא יתברך. והבחין בו בבירור, שמחשבותיו אינן כלל בעלמא הדין, ואין הוא מבחין כלל בכל הסובב אותו. וכשרנ״ה חזר לחו״ל, תיאר בהתפעלות את המראה הנפלא הזה אשר ראה מגודל ישוב דעתו של ר׳ נתן מטבריה.

כהנה וכהנה צדיקים יראים ושלמים תלמידי מוהרנ״ת זיע״א — שימש רא״ש. [והאמת — שאפשר היה ללקט כרך שלם מכל מה שראה וקיבל מהם, רק אין כאן המקום להאריך בזה]. ולא לחינם אמרו עליו זקני אנ״ש — מהם כבר ששבקו חיים לכל חי ומהם יבלחט״א — שעוד לא היה אדם בזמן תלמידי מוהרנ״ת, שקיבל ושימש כל כך את רוב תלמידי ר׳ נתן ושאר תלמידי התלמידים של רבינו ז״ל, כגון תלמידי ר׳ נפתלי ור׳ שמואל איזיק וכו׳ ושאר אנ״ש הגדולים, שהיו באוקריינא באותו זמן — כמו ר׳ אברהם, הוא הגבר ששימש את כולם וקיבל מכולם, ולכן ידע הוא הרבה מענייני רביז״ל, מה שלא ידעו אחרים. וכן כותב עליו הרה״ק ר׳ יצחק ברייטר הי״ד במכתביו אל ר׳ יצחק מיר קורמן (הודפס בספר ״נחלי אמונה״, שהוציא לאור הגאון ר׳ נתן צבי קעניג זצ״ל במכתב כ״ג) וזו לשונו: ״גם אנו רוצים לידע חוות דעת ר׳ אברהם נ״י. אם הוא רוצה ליסע למחננו, לדעתי, היה הוא זוכה לחטוף טוב כזה, מה שלא חטף כל ימיו, וכמו שכתוב ונר אלקים טרם יכבה, הלא אין בכל אנ״ש מי שיודע כמוהו…"

התמדתו בתורה

כבר אז, בימי ילדותו, היה מתמיד גדול, ואחד מזקני אנ״ש בדורנו, סיפר מה ששמע מזקני אנ״ש באומן, שהיו זוכרים את ימי ילדותו ונעוריו של ר׳ אברהם בעיר טשעהרין, וסיפרו שהיו רואים אותו יושב ולומד י״ג או י״ד שעות רצוף מיד אחרי שטעם פת שחרית — שדרך אגב היה מקפיד כל ימיו על זה — והיה טועם תיכף ומיד בסיימו את שיעוריו, שלמד כשהוא עטור בטלית ותפילין לאחר תפילת וותיקין היה מתיישב ללמוד ברציפות עד עת הגיע זמן מנחה קטנה [שהיו מתפללים לפני השקיעה]. ובתקופת תמוז היה זה יכול להמשך כי״ג או י״ד שעות בלי שיקום מקומו, רק כל כמה שעות היה קם לשתות משהו כדי להחיות נפשו, ותיכף היה ממשיך ללמוד בחשק נמרץ.

אם כן, מה יפלא אפוא מה שמספרים עליו, שכבר בהיותו בן עשר שנים עבר בעיון על הרבה ממסכתות הש״ס, ובהיותו כבר תרי עשר עשה כבר סיום על כל הש"ס פעם ראשונה?!

מסופר, שעוד בהיותו ילד קט שלחו אביו ללמוד תורה מפי אחד מגדולי אנ״ש, ה״ה הגה״ח ר׳ הערשל חאמע׳לס זצ״ל מברסלב, שהיה למדן מופלג, חריף ובקי בכל מכמני התורה הק' וחסיד גדול, שלא עבר עליו חצות לילה בשינה. דרכו היה לערוך ״תיקון חצות״ בבכיות עצומות ובלב נשבר, עד שאמרו, ששמיעת אמירת ה״חצות״ שלו מסוגלת לשבירת לב האבן ולהרהורי תשובה. ומחמת עוצם עניותו היה אומר את התיקון חצות בחשיכה ולאחר מכן היה לומד ושונה גמרא ושולחן ערוך בעל פה עד אור היום בקול חזק ונעים, שנשמע אף למרחק רב מביתו, והיו רבים מאנ״ש שולחים את בניהם החריפים ללמוד תורה אצלו.

לביתו נהג ר׳ אברהם לבוא במשך זמן רב, כשמידי לילה אחר חצות ולאור הנרות, שהביא ר׳ אברהם מבית אביו, התעמקו יחדיו בהוויות דאביי ורבא כמה שעות רצופות. כך עלה ונתעלה בתורה ויראת שמים, וכבר אז הועידוהו כולם לגדולות, והיו אומרים: ״אשרי יולדתו!״

[ש. בן יעקב, גליון ״ברסלב״ #2 / אלול תש״ס]