ה‘שופר’ של רבי נחמן
חזן-אומן / רבי נתן אפרים קעניג, בעל התפילה במנין הגדול ביותר בעולם — באומן, פותח לראשונה את סגור ליבו בשיחה מרתקת…
היכל ה'קלויז' הגדול, אומן, אוקראינה. מלאכים יחפזון, חיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין, לפקוד על כל צבא מרום בדין. זו התחושה האופפת את האלפים העומדים באולם הענק שבו מתרכז מניין המתפללים הגדול בעולם. לובן צחור של אימת-דין ותחושה מצמררת-גוו של חרדת קודש, אופפים את רבבת האנשים העומדים צפופים ומשתחווים צפופים בין עשרות שורותיו של המניין האשכנזי אדיר המימדים. מיעוטם יושבים, רבים עומדים.
שורות-שורות של מתפללים נעים מהכא להתם, ולהב של אש יוקדת עולה מליבם ועובר אל ה׳ציון׳ הסמוך, בו חלקת מחוקק ספון, ובו טמונה אישו הגדולה והבוערת של הרה״ק רבי נחמן מברסלב זי״ע, מי ש'הזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו, יהיה על ראש השנה אצלו, ״לא יחסר איש״ (חיי מוהר״ן).
במזרחו של האולם המשמש תל שכל פיות פונים אליו, מעל עמוד-תפילה מאולתר ופשוט למדי, עומד מי שמשמש שליח לרבבת פיפיות, וקולו רועם והולך, עולה ובוקע, מתגבר וממיס אלפי לבבות. לפניו ארון הקודש הצחור כלובן הרקיע, מאחוריו אלפי המתפללים, ולימינו, בקו אווירי לא רחוק, הציון המושך אליו רבבות מדי פרוס שנה, כמשוך הברזל את האבן השואבת. ורק הוא, שליח הציבור, עומד בתווך, ומעביר את הרינה את התפילה, בנעימה ברסלבאית שובת כל לב.
״אמת כי אתה הוא דיין, מוכיח, ויודע, ועד", עולה קולו ובוקע, בנוסח הצפתי המשומר בחסידות ברסלב מדורי דורות. וכך ממשיכה התפילה לבקוע שערי רחמים וחסד, לפתוח שערים ולהמיס לבבות, עד לברכת מלך על כך הארץ. או אז, כאשר הכהנים והעם שומעים את שם המלך מפורש יוצא מפיו של חזן גדול, מטלטלים את האולם קולותיהן של רבבות כפות ידיים הנתקעות זו בזו, והכל מריעים למלכו של עולם בידיהם, וממליכים אותו עליהם באהבה רבה.
״והארץ אזכור, והארץ אזכור״, כופל שליח הציבור את דבריו בסדר הזיכרונות, על פי קבלה ידועה שנשתמרה בין זקני חסידות ברסלב מדורי דורות. וכך עולה התפילה ומתעלה, עד לברכת היום תאמצנו, ״היום תדרשנו לטובה, היום תתמכנו בימין צדקך״.
נורא וקדוש
שליח הציבור של המניין הגדול ביותר בעולם בימי ראש השנה, הוא הרה״ג ר׳ נתן אפרים קעניג, מיקירי קרתא דעיר המקובלים צפת, ואחיו של הרה״ג רבי אלעזר מרדכי קעניג, מורה דרכה של הקהילה. תפילתו של זה החזן, כתפילת זקן ורגיל, ופרקו נאה, וזקנו מגודל, ולבבו – לב הומה עד דכא.
לפני י״ג [ב-1997] שנים נבחר הגרנ״א קעניג לעמוד בין השם ובין רבבות אלפי ישראל הנוהרים מרחבי העולם אל הקיבוץ הגדול באומן של ראש השנה. את תפילת המוסף ביומו הראשון של ראש השנה, לאחר שעל הלילה הקודם לאותו יום הובטחו ריבואות עולי אומן כי רבם פועל להעבירם דווקא בו – הוא היום שבו עומד יקירה של עיר הקודש שבצפונה של ארץ ישראל, וקול שופרו הולך וחזק. גרונו מתגבר והעם יענה לו בקול, יחרה-יחזיק אחר תפילתו היוקדת. לא קלה הדרך להתמנות לתפקיד נורא וקדוש זה, של בעל התפילה במניין הגדול בעולם. יחידי סגולה שנבחרו לכך על ידי קהל ועדה וישראל, עומדים בקודש ומשמשים בתפקיד. הם עומדים לפני העמוד, נרעשים ונפחדים, זוחלים ורועדים מאימת בואו של מלכו של עולם.
זאת רק ניתן לומר על אותם שלוחי הציבור הגדול, כי לא רק קולם הערב הביא אותם לקדמת התיבה האומנית המקודשת. קודם שנבחרו לעבור לפני התיבה, נבחנה אישיותם, יראתם וחכמתם, ורק אז נשלחו להיות עם פיפיות עמך בית ישראל הפורס אבר כיונה ועולה אומנה על ימי ראש השנה.
לצידו של רבי נתן אפרים קעניג, משמשים בקודש עוד שלוחים ראויים ונאמנים, הלא הם הגאונים רבי משה ראובן ביננשטוק, העולה למוסף היום השני ולערבית בלילו הראשון של יום הדין, רבי יוסף צוקר, העולה לשחרית, ורבי אברהם יצחק כרמל העובר לפני התיבה אף הוא בתפילת השחר של אחד הימים, ואילו רבי שרגא לוי עולה להעריב ערבים בלילו השני של יום זכרון תרועה.
תמורות בתשנ״ז
כשהוא יושב בביתו בעיר המקובלים המקודשת וכולו שרוי בהכנות לקראת אותן שעות שבהן ישמש פה עבור רבבת מתפללים, פגשנו אותו, את הגאון רבי נתן אפרים קעניג. ביקשנו לשמוע ממנו קמעא על מהותה של תפילה באומן, ועל משמעותה של תפילה בשליחות קיבוץ גדול ביותר, הגדול בעולם במספרו. נענינו במאור פנים כובש.
הגרנ״א קעניג משמש בעל התפילה של תפילת המוספים באומן של ראש השנה, [י״ג שנים], כשבע שנים לאחר קריסת מסך הברזל, שהביאה לפתיחת שערי אומן ולחידוש הקיבוץ המקודש מזה מאתיים שנה. עד לשנת תש״נ, היו שערי אומן סגורים ומסוגרים, ורק קומץ אמיצים ששאלו זהויות שונות והערימו על השלטונות תוך שהם משימים נפשם בכפם, הצליחו לבקוע את שערי אומן.
עד לשנת תשנ״ז שימש רבי נתן אפרים בעל התפילה במניין הברסלבאי הגדול במירון, ששימש לאורך שנות המשטר הסובייטי תחליף הגון לעלייה המסורתית לאומן. אל קברו של הרשב״י שבצפונה של ארץ ישראל, היו מתקבצים ועולים חסידי ברסלב מדי ראש השנה, ומחברים בין קדושת מירון לקדושת ציון רבם. ״עצם הקיבוץ והשהות ביחד,הינם עניין גדול ונורא בתורתו של רבנו״, מסביר לנו רבי נתן אפרים, מי ששימש עשרות שנים בעל התפילה של מירון.
גם לאחר שהתמוטטו מוסדות המשטר הסובייטי ונפתחו שערי אוקראינה לכל דכפין, לקחו לו, לרבי נתן אפרים, שבע שנים עד שהצטרף לגלי העולים אומנה.
״הקיבוץ במירון החל לראשונה בשנת תש״א, בראשותו של הרנ״צ רבי אברהם שטרנהרץ, נכדו של רבי נתן מברסלב, שהנהיג לאנשי שלומנו לנסוע למירון לימי ראש השנה, בשל היותם של שערי אומן סגורים ומסוגרים״, מספר הרב קעניג. ״היו שם בעלי תפילה קבועים, ומהם ינקתי את יסודות נוסח התפילה. רבי אברהם שימש בעל מוסף, והיה מתפלל לפני התיבה בלילו הראשון של ראש השנה, ובמוסף היום הראשון. אף בימי הסליחות הוא משמש שליח ציבור. לצידו התפללו לפני התיבה בראש השנה דמויות הוד נוספות, שהבולט שבהן הוא רבי יענק'ל מלמד (קלמנוביץ) זצ״ל, דמות מופת בלתי נשכחת בברסלב של הדור האחרון.
״אותו רבי יעקב מלמד שימש ארבעים ותשע שנים בעל שחרית במירון. הפעם האחרונה שבה התפלל כשליח ציבור, היתה בראש השנה של שנת תשנ״ב, שלאחריו נפטר״.
• ועד מתי עבר רבי אברהם שטרנהרץ לפני התיבה?
״עד שנת תשט״ו. הוא נסתלק בסוף אותו שנה, ואת מקומו החלו למלא שניים: יום אחד היה מתפלל רבי יעקב זאב ברזסקי זצ״ל, וביום השני — רבי נחמן בורשטיין ייבדל לחיים. בתקופת רבי נחמן בורשטיין החלו לנסוע לאומן, אך אני נותרתי בעל התפילה במוסף בשני ימי ראש השנה.
• ולמה לא נסעתם לאומן?
״כתושב צפת, אני הייתי נשאר כדי לראות ולוודא שיהיה קיום לקיבוץ במירון״. ואגב, עד היום נמשכת מסורת הקיבוץ הברסלבי במירון, המשתמר בידי אלו שנבצרת מהם הנסיעה לאוקראינה. ״אלפי חסידים מגיעים עד היום למירון״, מספר רבי נתן אפרים קעניג, ״היות שרבים אינם יכולים לנסוע לאומן מסיבות כאלה ואחרות. למרות זאת, התקנה להיות יחד בכל מקרה בראש השנה, קיימת, והוא מתקיימת במירון״.
עד לשנת תשנ״ז. או אז החליט רבי נתן אפרים לקיים את מה שרבו הזהיר עליו בכרוז גדול, ועלה לשהות בצל קודשו באומן יחד עם רבבות אלפי ישראל. כבר בשנה הראשונה הוא נקרא לעבור לפני התיבה ולהעתיק את מתיקות תפילתו שהיתה ידועה לעולי מירון, אל הקיבוץ באומן. הוועד המסדר בראשות זקני החסידות ביקש ממנו זאת, והוא ניאות.
״התפללתי אז לפני התיבה את תפילת מוסף ביום הראשון של ראש השנה, וכך זה נותר עד היום. רק שנה אחת, בתש״ס, אירע שהתפללתי מוסף בום השני, לפי בקשת בעל התפילה של היום השני, שביקש להתחלף. והיו שנים שהתפללתי מעריב בלילה השני של ראש השנה״.
הרי אתה כשופר
כל מי שעלה אי פעם לאומן, זוכר בערגה את תפילתו הערבה של רבי נתן אפרים קעניג. היא נאמרת בהשתפכות-נפש, ברגש גדול ובקול ההולך מסוף הקלויז הגדול ועד סופו. אך איש לא חשב מה חולף בראשו של מי שעומד ומשמש לפה עבור רבבת אנשים לפחות, במקום כה גדול וכה מקודש, ליד מקום קבורת רבו. ניסינו לברר זאת באמצעותו.
• מה המשמעות של התפקיד — לעמוד כשליח ציבור במקום כה גדול וכה קדוש? מה עובר בראש בעת התפילה?
״אוי״, משמיע הגרנ״א אנחה ברסלבאית עתיקת יומין. ״הרבה מחשבות חולפות במשך השנה כולה סביב התפקיד האחראי הזה. בפרט אמורים הדברים בימים אלו, כשמתקרבים ימי הדין של ראש השנה, וקרבה השעה שבה מוטל עלי לבצע את התפקיד בפועל.
״מה שנוסך בנו כוחות, מחזיק אותנו ומאפשר לנו להמשיך לעמוד במשימה, זו ההרגשה כי אין לי משלי כלום, ואיני אלא צינור שנבחר להעביר את תפילות הרבים״, חולק רבי נתן אפרים מהרגשותיו.
״מסופר על רבי אברהם שטרנהרץ זצ״ל, שהתפלל בצעירותו כשליח ציבור באומן, עוד לפני שעלה ארצה בגיל שבעים וארבע, והיתה שנה אחת שמצב בריאותו לא אפשר לו לעמוד ולהתפלל כבעל תפילה. הוא הרגיש שאינו מסוגל לעמוד ולהתפלל בפני ציבור גדול שכזה. הוא ביקש לוותר על התפקיד, אלא שאז פנו אליו בזקני החסידים ואמרו לו: ׳רבי אברהם, לך תיגש׳. הוא הסביר את מצבו, ואז אמרו לו: ׳אתה אינך אלא שופר, ורבנו תוקע בו. השופר הרי לא עושה כלום, לך ושמש כשופר׳.
״וזו ההרגשה שמלווה אותי כאשר אני ניגש להתפלל, ואת זה אני חש בעת שאני עומד לפני התיבה ומשמש לפה עבור רבבות המתפללים״, מסביר הגרנ״א קעניג בהתרגשות.
נו, שמא תאמרו שאם כשופר הוא חש, הוא לא חל ולא מרגיש בכובד האחריות? לא ולא. כאן הוא מסייג את דבריו ואומר: ״גם להיות שופר, לא דבר פשוט הוא. בשופר ישנן כמה וכמה הלכות: הוא צריך להיות כשר ולא מצופה זהב. אבל נו, מה לעשות, מישהו הרי צריך להיות השופר — אז אני הוא השופר״, אומר הש״ץ דאומן וקולו נעשה נרגש מאוד.
• מה מייחד את נוסח התפילה דק״ק אומן?
״על הנוסח בברסלב שמרו אנשי שלומנו מזה דורי דורות״, מדבר רבי נתן אפרים כמי שמדבר על בבת עינו. ״מן הסתם הוא נשמר עוד מתקופת רבנו (הרה״ק רבי נחמן מברסלב — א״א). ״אין ספק שברבות השנים השתרבבו בו עוד נוסחאות ונכנסו לנוסח הברסלבי, אבל הבסיס והמקור התקדש מימי רבי נחמן. אנחנו מתאמצים מאוד לשמור מכל משמר על האורגינליות של הנוסח״.
• ומהו הנוסח?
״הרגש הברסלבאי שמתבטא בכל קטע וקטע בתפילה, כל קטע והמילים המובלטות והמודגשות בו. יש את הניגון הקבוע למילים ׳אלוקינו ואלוקי אבותינו׳, שכפי הידוע לי הוא מושר רק בברסלב״.
• עולי אומן יודעים לספר, כי את מילות ׳והארץ אזכור׳ בסדר הזכרונות שבסוף אומר בעל התפילה פעמים. מה טעם הדבר?
״אכן, כנים הדברים. רבי אברהם שטרנהרץ, שהיה כופל את המילים, הסביר שפעם אחת הוא מתכוון על ארץ ישראל, ופעם שנייה הוא מתכוון למה שאמר רבנו, שקדושת מקום קבורת הצדיקים היא בחינת הקדושה של ארץ ישראל. אני לא יודע אם הוא הראשון שהחל בכך, אבל ממנו שמעתי את זה וכך זה השתמר עד היום בקרב כל בעלי התפילה״.
דיין, מוכיח, יודע ועד
זר לא יבין את הדברים הבאים, אולם מי שמצוי בכבשונה של חסידות ברסלב ונמנה עם העולים הקבועים לאומן בראש השנה, שת את ליבו להבדלי הניואנסים בתפילות המוספין, בין יומו הראשון של ראש השנה, שבו עובר לפני התיבה הגרנ״א קעניג, איש צפת ברמ"ח אבריו, לבין היום השני, שבו ניגש אל העמוד רבי משה ביננשטוק, איש ירושלים, המשמר את סגנון התפילה של חסידי ברסלב מירושלים, בעוד הראשון, איש שיחנו הגרנ״א מחזיק בסגנונם של החסידות דצפת.
ההבדלים, דקים הם כרוחב הנימה, ובלתי מורגשים אצל מי שאינו חסיד ברסלב. אולם ותיקי העולים, מרגישים זאת היטב ושמים את ליבם לכך.
• יש ניואנסים שונים בין הצפתים לירושלים? הפנינו את השאלה למעתיק שמועתה של תפילת חסידי ברסלב במירון.
״תמיד היו שינויים. יש את הנוסח של טשערין, ויש את הרגיל יותר. ברבות השנים הצטרפו לחסידות ברסלב אנשים שהיו יודעים להלחין ולשיר, ועל ידי כך נוצרו הבדלים דקים, ׳קנייטש׳ לכאן ו׳קנייטש׳ לשם. לא הייתי לוקח את זה כדברים העומדים ברומו של עולם״.
הגרנ״א מבקש להמחיש עד כמה אין הנושא הזה תופס אצלו מקום, והוא פותח בסיפור: ״בזמן החפץ חיים היה יהודי שהיה קורא קריאת שמע בדקדוק רב. הוא היה מדקדק בכל מילה, וחוזר עליה במקרה שחשש שמא לא הגה אותה כשורה. ניגש מישהו אל החפץ חיים, ושאל אותו מה דעתו על קריאת השמע המהודרת של אותו אדם. השיב החפץ חיים ואמר: ׳המשנה אומרת, שמי שקרא ולא דקדק באותיותיה — יצא; אבל מי שדקדק ולא קרא, זו כבר בעיה׳… לפעמים עושים עסק מדברים שוליים — וחבל. לצערנו, בכל החסידויות ישנם כאלו שעושים מהעיקר טפל ומהטפל עיקר. אני לא רוצה לקרוא להם חסידים שוטים, אבל ברור הדבר שאין בכך שום תועלת.
״ראיתי היום מעשה מעניין. רעייתי היא נצר למשפחת אייזנבך, שאותה פיאר ראש וראשון לבעלי התפילה, רבי יענק׳ל פסטר. פעם שאלו אותו מדוע שומעים בהבדלים בתפילתו, כאשר פעם אחת הוא נותן את הדגש על מילה פלונית, ובשנה האחרת — על מילים אחרות. ענה רבי יעקב ואמר: ׳אני לא פטיפון. רק פטיפון מזמר תמיד באותו סגנון. אני מתפלל מתוך רגש, מתוך הלב, מעמקי הכליות, כל עצמותיי תאמרנה. פעם אחת בא לי הרגש המתאים בנקודה זו, ופעם באחרת׳. לכן, חבל להתמקד בזה. זה טפל, זה מיותר. כל המוח תפוס בזמן התפילה בשאלה איך בעל התפילה אמר השנה, ומדוע בשנה שעברה הוא אמר אחרת. התפילה צריכה לזרום״.
• ובכל זאת, כדי למלא את סקרנותנו, מה השוני בין הנוסחאות?
״שוב, אלו הבדלים דקים. יש את הקטע הידוע ב׳ונתנה תוקף׳, במילים ׳אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד׳. יש שוני קל בתיבה שבה מרים בעל התפילה את קולו, אם ב׳דיין׳ או ב׳מוכיח׳. זהו אחד ההבדלים״.
אנו מבקשים מרבי נתן אפרים שישיר עבורנו את הקטע, והוא נענה. עיניו נעצמות, שערו סומר קלות, והוא נכנס לאווירת יום הדין. קולו מתגבר בנוסח המירונאי שעליו הוא אומן, והוא מתפייט: ״אמת, כי אתה הוא דיין ו-מ-ו-כ-י-ח!״ הגרנ״א משתתק קמעא, ואז נפנה לזמר באוזננו את הנוסח הירושלמי: ״אמת, כי אתה הוא ד-י-י-ן ומוכיח!״…
״אבל לעשות מזה דיון באמצע ראש השנה? מי שיקרא את המאמר, יהיה לו לתועלת אם הוא יבין שזה לא העיקר. בפרט בקהל כה מגוון״.
בכיות בקלויז
• אתם חשים 'אימתא דציבורא'?
״אין זמן ומקום לחשוב על זה״, נענה הגרנ״א. ״נדמה לי שבבעלזא או בצאנז אמרו, שתפקידו של החזן מסתכם בלציין עבור הציבור היכן עומדים בתפילה, ותו לא מדי, אבל מי שמתפלל באמת כשליח הציבור, הוא הרבי.
״בעל תפילה, בזמן שהוא עומד כשליח ציבור, ובמיוחד בקרב קהל גדול ורחב ומרומם כזה — בקלות הוא עלול להחמיץ את הכל חלילה. לכן, תפקידו של בעל התפילה הוא לוודא שהתפילה תזרום בנעימות. התפילה היא התחברות למקום עליון, בבחינת ׳נפתולי אלוקים נפתלתי׳. היא חייבת לעבוד לכל אורך הדרך, לעבור ללא מכשולים. אחרת, נשארנו רק עם חזנות והצגה חלילה, ולא יותר. חבל, חבל״.
• איזה ראש השנה זכור לכם ביותר?
״כל שנה זה דבר מיוחד בפני עצמו. כמובן שבאומן הכל מחייב יותר. בכל שנה אני מתפלל להשם יתברך שלא ייצא מכשול תחת ידי, והכל יזרום כרגיל וכסדר״.
• הקהל מצליח לשמוע אתכם בכל רחבי ההיכל הענק?
רבי נתן אפרים מחייך. ״את זה אתה צריך לשאול את הציבור״.
שאלנו את הציבור, והתברר לנו מפי חסידי ברסלב, כי קולו של רבי נתן אפרים מהדהד בכל רחבי האולם, והוא הולך ומתגבר ונשמע היטב.
• אתם מגביהים את הקול באופן מיוחד?
״היו שנים שמזג האוויר הוקראיני גרם לי צינון חריף בערב ראש השנה, וכך הלך הצינון ונמשך גם בליל ראש השנה. הייתי חסר אונים, ושקלתי לא לגשת. מישהו כבר דיבר עם בעל התפילה של היום השני והסביר לו שאינני חש בטוב וכי ייתכן שיהיה עליו להחליף אותי. אבל הוא אמר שגם הוא באותו מצב… לבסוף ניגשתי, וחסדי השם — הציבור לא הרגיש כלום. הכל זרם כסדר, וההצלחה היתה למעלה מן המשוער״.
• אתם משננים את הנוסח בערב ראש השנה?
״על פי ההלכה חייבים לחזור על הנוסח״, מסביר שליח הציבור דקהילת אומן. ״בפועל אני רואה שההלכה הזו היא עצה פרקטית. חשוב לבעל תפילה לחזור ולשנות. גם אם הוא מרגיש שהתפילה מונחת אצלו בקופסה — הרי כבר עברו שנים אשר חודש״.
• אתם מתעוררים בבכי לעיתים בעוברכם לפני התיבה?
״מי שזוכה לבכות, אשריו. אני מקטני הציבור״, מצטנע איש שיחנו, ״אבל יש הרבה רגש. ברוך השם אנו רואים בעלי תפילה באומן שיודעים להתעורר בבכי. אוהו, זה באמת מרגש את הציבור״.
• ממה מתרגשים בברסלב?
״בברסלב אתה יכול לראות את הנשמה. אתה עומד בקלויז ורואה איך אנשים מתעוררים בבכי, כפשוטו. אתה יכול לשמוע בלילה הראשון, בעת תפילת שמונה עשרה, כמה וכמה יללות של אנשים שהרגש שוטף אותם. אחרי הכל, המעמד שם מאוד מרגש. במיוחד כשאנו נזכרים שרבנו אמר שאת הלילה הראשון הוא לקח לו, ותפילת שמונה עשרה של אותו הלילה ארכה לו ארבע שעות. כי הרי כל מה שנעשה לאורך כל השנה נגזר בראש השנה, ואת מה שיתרחש בראש השנה גופו הוא צריך לפעול בלילה הראשון. לכן, אתה רואה את הציבור כשהוא עומד באימה וביראה, ברתת ובזיע. אותו הדבר בשאר התפילות, שבהן אתה יכול לראות רגש והשתפכות עצומים. כשאנחנו נזכרים באיזה מקום אנו נמצאים, ההתרגשות גואה עשרת מונים״.
עם הנשמה ביד
רבי נתן אפרים אינו יכול שלא להעלות על נס את ראש השנה של לפני שש שנים, שבמהלכו שכב אחיו הגדול הגר״א קעניג, רבה של הקהילה בצפת, על ערש דווי. ״אף על פי כן הוא נסע לאומן, אני לא יודע איך. בח' באלול הוא יצא לארה״ב לצורך טיפולים מסוכנים מאוד, אך בערב ראש השנה, רוח לבשה אותו והוא אמר לאחינו רבי יצחק שמעון שהוא חייב לנסוע לרבנו. הוא נסע עם בלון חמצן, שלא התאים למערכת החמצן במטוס. הטיסה התעכבה שלוש שעות, ולאחי היתה עוגמת נפש גדולה מכך שעיכב את הרבים. ברוך השם, לבסוף הוא הגיע לאומן ׳עם הנשמה ביד׳, והקב״ה זיכה אותו שהיה נכלל בקיבוץ״.
אצה לו הדרך, לרבי נתן אפרים קעניג. זמנו קצר, מלאכתו מרובה. בעוד ימים מספר הוא יעמוד לפני השם במקום בו חלקת מחוקק ספון, וישמש לפה עבור אלפים ורבבות, מתפללי המניין הגדול ביותר בעולם. בינתיים, הוא מטהר עצמו בסילודין, ונם לעצמו את מה שיאמר מאחורי הפרגוד.
״שנזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנת גאולה וישועה״, הוא מסיים את השיחה עימנו, ונפנה לשנן את סדרי מלכויות, זכרונות ושופרות.♦
(נלקח מגליון ״משפחה״, כ״ח באלול תש״ע)
״צינור שנבחר לתפילת רבים״
הרב נתן אפרים קעניג שליט״א
נוסח סליחות יום א׳ דראש השנה:
סליחות זכור ברית:
מעריב ליל ראש השנה:
מוסף יום א׳ דראש השנה עם סדר מלכויות:
מוסף – סדר זכרונות:
סדר שופרות עד סוף מוסף: