ליקוטי מוהר״ן תנינא מז
סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְאָמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁיּוּכַל לִשְׁקֹל בְּפֶלֶס דְּבָרָיו, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין כִּי אִם מַה שֶׁצָּרִיךְ לוֹ, לֹא יוֹתֵר. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהַכֹּל שׁוֹמְעִין כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר, עִם כָּל זֶה לֹא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד רַק מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבַד. וְכַמּוּבָא עַל פָּסוּק ״וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ״ : וַהֲלוֹא כָּל הָעוֹלָם שָׁמְעוּ, אֶלָּא יִתְרוֹ שָׁמַע וְכוּ׳ (זוהר יתרו דף סח). כִּי רַק שְׁמִיעַת יִתְרוֹ נֶחֱשָׁב לִשְׁמִיעָה, שֶׁנִּכְנַס בְּאָזְנָיו, וּשְׁמִיעַת כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שְׁמִיעָה כְּלָל. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר תּוֹרָה בִּבְחִינָה זוֹ, אָסוּר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה. כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד כְּשֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה, בָּא עִמּוֹ גַּם הָרָע שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת הַנִּבְרָאִים עַל-יְדֵי עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם הַדּוֹחֲקִים אֶת הָעוֹלָם וְעוֹשִׂים בִּלְבּוּל וְדֹחַק גָּדוֹל בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה, כִּי הָרָע הַנַּ״ל שֶׁל כָּל אֶחָד רוֹצֶה לְבַלְבֵּל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו) : הַאי דֻּחְקָא דְּכַלָּה מִנַּיְהוּ, הַיְנוּ מֵהָרָע שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ״ל. וְאֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת רוֹצִים גַם-כֵּן לִינֹק מִן הַתּוֹרָה, וִינִיקָתָם הוּא רַק מֵהַמּוֹתָרוֹת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֶחָד שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר וּלְמַעְלָה מִמֹּחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, זֶה בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, וּמִשָּׁם יְנִיקָתָם. וְזֶה בְּחִינַת רָזֵי תּוֹרָה שֶׁנִּמְסָר לַחִיצוֹנִים, כִּי יְנִיקָתָם רַק מִבְּחִינַת רָזֵי תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ מִמַּה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מִמֹּחַ הָאָדָם, כָּל אֶחָד לְפִי הֲבָנָתוֹ. עַל-כֵּן צָרִיךְ הֶחָכָם הָאוֹמֵר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָמָּנוּת הַנַּ״ל, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע שׁוּם אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין מַה שֶּׁאֵינוֹ לְפִי מֹחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ כַּנַּ״ל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהֶם יְנִיקָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה דַּקָּה, שֶׁסְּמוּכָה לְהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֹּאת הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה יְכוֹלָה לִינֹק אֲפִלּוּ מִגּוּף הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ. אֲפִלּוּ אִם אֵין בָּהּ מוֹתָרוֹת. וְהַתִּקּוּן לָזֶה — כְּשֶׁמְּדַבְּרִים מִישׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָז בּוֹרַחַת אוֹתוֹ הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קטז), שֶׁיִּתְרוֹ בָּא וְהָלַךְ לוֹ קֹדֶם מַתַּן-תּוֹרָה, כִּי יִתְרוֹ הוּא בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה שֶׁבּוֹרַחַת כְּשֶׁשּׁוֹמַעַת יְשׁוּעוֹת יִשְׂרָאֵל. וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ אֵימָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה, יוֹתֵר מֵאֵימַת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים :
