התבודדות, נגינה ונבואה

שיעור מפי ר׳ גדליה אהרן קעניג זצ״ל

קבענו לשוחח היום בעזהי״ת בעניני התבודדות, נגינה ונבואה. כוונתינו בשיחה זאת לברר משמעות הענינים הנזכרים, כל אחד לחוד, וקשריהם אחד אל השני, על פי תורת רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי״ע, לעובדא ולמעשה. כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. בכדי להסביר היטב את הענינים, נתחיל בדבריו הכתובים בספרו לקוטי מוהר״ן חלק ראשון סימן ל״ד. שם הוא מגלה הקדמה כזאת, שיש מעין שמנביע המים, ויש נחל שמימיו נמשכין מן המעין. המעין הוא בסוד נקודה. כי כן הוא תואר מעין שמימיו נובעים מנקודה מסוימת. ולזה מורה צורת אות יו״ד שבאלפא ביתא היהודית שהוא נקודה בלבד. הנחל הוא סוד גוף נמשך, כי כן הוא תואר שמימיו נמשכים לאורך, ולזה מורה אות וא״ו שבאלפא ביתא היהודית שצורתו גוף משוח מהנקודה. המעין, סוד הנקודה, סוד צורת אות יו״ד הוא אור החכמה שבמוח. הנחל, סוד גוף משוח מהנקודה, סוד צורת אות וא״ו, זה אור הבינה שמשכנה בלב. וכמו הנחל שהוא מתברך ומתמלא משפע מימיו של המעין, כן תבונת הלב מושלמת, כשהיא מושפעת ומקבלת מאוד החכמה שבמוח. ומכיון שישנם שלושה נקודות של חכמה שבמוח, קרי: שלושה מעיינות המשפיעים מימי חכמה שכאלה, כמו שמבואר בדברי רבינו שם, וכמו שנפרש אותם להלן, שהם המקורות שמהם מתמלא ומתברך הנחל שהוא תבונת הלב, לכן כל אדם שנברא בצלם אלוקים בחכמה שבמוח ובלב, אשר תפקידו להשלים עצמו תמיד, הרי שעליו להשתדל תמיד להמשיך אליו את כל שלושת נקודות החכמה, ולהביא את מימיהם המבורכים לתוך תבונת ליבו. כלומר: שכל אחד ואחד עליו לראות אשר אור תבונת ליבו יתמלא ויתברך משפע אור כל שלושת נקודות החכמה שבמוח, וזהו שלמות הנפש. לא תחסר כל בה.

ואלו הם שלושת נקודות החכמה שבמוח, וכך הוא סדרן:

א) נקודת החכמה שבמוח הרב הצדיק והחכם שבדור, שהוא המקור הראשון של מימי החכמה והמשפיע הכללי לכל בני הדור.

ב) נקודת החכמה שבמוח חברו, מה שחברו קיבל חכמת הרב שבדור, לפי תפיסת כלי המוחין שלו.

ג) נקודת החכמה שבמוח כל אדם בעצמו, מה שהוא בעצמו קיבל חכמת הרב שבדור, לפי תפיסת כלי המוחין שלו בעצמו.

כל שלושת נקודות החכמה הללו מרומזים בפסוק ״פי ידבר חכמות והגות ליבי תבונות״ (תהילים מט, ד) פירוש הדבר, אשר בכדי להמשיך את מימי המעין לתוך הנחל, בהכרח להשתמש עם דיבור פה. כלומר, כי צריך שיהיה לכל אדם רב חכם ומורה אמיתי, שממנו ילמד ומפיו ישמע לקבל החכמה האמיתית. דוגמת עם ישראל כולם למדו ושמעו ממשה רבינו ע״ה ומפיו קיבלו את דעת ה׳. וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים, כדי לקבל התעוררות בליבו, מהנקודה שיש בחברו יותר ממנו כמו שכתוב ״ומקבלין דין מן דין״.

וגם צריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו כדי שיאיר בחינת נקודה שלו בחינת פי ידבר חכמות, ולהמשיכה לתוך תבונת ליבו, בחינת והגות ליבי תבונות. וזהו סוד ההתבודדות. כי יחד עם פעולת המשכת נקודת החכמה שבמוח השלישית, לתוך תבונת הלב, ע״י דיבור הפה והשיחה בינו לבין קונו כראוי הולכת ונבנית קומת ההתבודדות הכנה המושתתת על יסודות האמת המלאה, והתוצאות הן, לב תמים, כלומר לב מהול בלי ערלה, בלי שום מום, בלי שום אוטם. היינו, בתיקון והסרת החרפות והבושות השוברות את הלב, שזהו שלימות הנפש. היוצא מדברינו שתנאי העיקרי והחשוב בהתבודדות הוא להשתמש עם כלי הדיבור והם ה׳ מוצאות הפה, בשעת ההתבודדות. עד כדי כך, שכדאי לבלות שעה שלימה בהתבודדות, אפילו אם יצליח לדבר כמה דיבורים אחדים בלבד. עוד יש בהתבודדות תנאי הזמן, ותנאי המקום. כי יש זמנים מיוחדים ומקומות מסוימים שמסוגלים ביותר ועוזרים להשיג מטרת ההתבודדות. והם מבוארים בספר ליקוטי מוהר"ן הראשון סימן נ״ב. ואין שום הגבלות ותנאים מסוימים לגבי תנועת האדם בשעת ההתבודדות. ואפשר לקיים התבודדות בכל תנועה שהיא, גם בישיבה וגם בעמידה, גם בהליכה וגם בשכיבה. כל אחד חופשי בזה לעשות כרצונו, באופן הכי נוח לו, בכל צורה מקובלת. יען כי כל מטרת ההתבודדות הוא לצאת מהמיצר למרחב ומתן הרשות לתנועה חופשית עוזרת לכך. מובן מאליו, כי כל המשנה על דעת עצמו התנאים הנזכרים, אפילו בחלקם, אין בסגולת ההתבודדות יכולת להוליד את התוצאות החיוביות הטובות. ולפעמים אדרבא, התוצאות הן הפוכות לגמרי, שבמקום לבוא לידי דיעה מיושבת, באים לידי בלבול, רוגז וכעס ח״ו. וכן מבואר בדברי רבינו בספר המידות חלק א' באות התבודדות סימן ב׳, ״על ידי התבודדות ומנה ליבו לבטלה, בא לכעס״, וכן מבואר עוד שם באות כעס סימן ל״ה, ״כעס בא ע״י התבודדות שאינה כראוי״. וזוהי התשובה לרבים שעוסקים בהתבודדות, ומתלוננים שזה זמן רב שעוסקים בהתבודדות ולמה עדיין רחוקים מדעת מיושבת. ודאי שהסיבה לכך הוא משום שההתבודדות שלהם ריקה וחסרה תנאים הנזכרים, ונוהגים רק עם דעת עצמם.

לפי דברינו נבין היטב ויתפרשו נכון דברי הנביא עמוס, מה שלכאורה נראים מוקשים, הלא כה הם דבריו בפרק ח׳ פס׳ י״א י״ב, ״הנה ימים באים נאום ה׳, והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה׳. ונעו מים עד ים, ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו״. כולנו עדים היום להתגשמות חזון נבואי זה, איך שהיא מקיפה את רוב בני העולם. אנחנו רואים את ההתעוררות אצל רבים מאוד מבני זמננו, את הרעבון ואת הצמאון שלהם לשמוע את דבר ה׳, מלאים הם חשוקה עצומה לחפש ולבקש את דבר ה׳, משוטטים ונודדים על פני עמים וארצות, נעים מיד עד ים ומצפון ועד מזרח למצוא מורים, ללמוד מהם את דבר ה׳. והדבר מאוד מוקשה, למה אומר הנביא ״ולא ימצאו״, מדוע לא ימצאו, הלא כלל יש בידינו, יגעתי ולא מצאתי,אל תאמין. ואיך זה יתכן שאחרי כל הטילטולים והיגיעות לא ימצאו. ולפי דברי רבינו אנחנו מוצאים את התשובה הנכונה לשאלת למה לא ימצאו. והסיבות הן רבות.

א) כי רוב בני העולם על אף רובי יגיעותיהם לבקש את דבר ה׳, מתעייפים מהר, ונשארים עומדים באמצע אבודת הביקוש ולא ממשיכים הלאה, והיה רק במוצאם איזה מורה שהוא, שמראה להם איזה דבר פלא, ומנבא להם מה שמנבא, זה כבר מספיק להם ונשארים אצלו. ולא חושבים שיש לבדוק אחריו אם באמת זהו המורה הראוי והרצוי בעיני ה׳ אשר כל דבריו דברי אמת וצדק בבחינת משה רבינו ע״ה ששכינה מדברת מתוך גרונו ושדעתו מלאה דעת ה׳ בלבד.

ב) חוסר אמון בתלמיד החכם האמיתי שבדור וההסתייגות מלהתעורר לקבל נקודת החכמה שבמוח חבריו, מה שאין בו.

ג) הזלזול כלפי עצמו שקיבל מרבו, והעצלות להשתדל להוציאה מכח אל הפועל המתגלה בדיבורי חן ותחנונים.

יחד עם דיבורינו בענין ההתבודדות, נעבור לדבר מה שנוגע לנגינה ושירה. ונקדים לכך הקדמה יסודית, בלתי ניתנת לעיעורים, בקשר למדיטציה. הנוגע להבוחר בשירי זימרה מלך יחיד חי העולמים. ידוע שישנו פרק מאוד חשוב בהתבודדות, המלמד פעולות להתרוקנות המחשבה מדברים מטרידים, ולפעמים גם מדברים שאינם מטרידים כלל. פעולות אלו מכוונות להחיל נופש ומנוחה לעוסקיה, וגם לברוא בו מקום נרחב ביותר המוכשר לקבל הרבה אור להבא. ראוי לדעת כי היתר התרוקנות זו אינה מכוונת אלא כלפי כל פרטי הנבראים והבריאה. אבל בשום ענין ואופן לא כלפי הבורא כל היחיד המנהיג ומשגיח על הכל. כי אם התרוקן המחשבה אפילו מזה, הרי באופן אוטומטי המחשבה נמסרת ברשות השממה, שהוא מקום פורענות, משכן לכל מיני מזיקים הממררים חיי אדם. דביקות המחשבה בתמידות לאל בורא יחיד, מצילה את האדם מכל חטא ונזק. ולכן איסור מוחלט הוא לרוקן את המחשבה אפילו לרגע קט מלחשוב בהשי״ת.

ומעתה לעצם דבר הנגינה והשירה. זרועות הניגון והשיר חובקים כל ימי עולם וכל הנמצא בתוכו. אין לך שום דבר במציאות, בלתי ניגון ושיר. הניגון והשיר הוא רוח החיים של כל דבר נמצא. כל דבר ודבר כשלעצמו, מהווה ניגון שלם בפני עצמו, וכל כולו אינה אלא פרט אחד, צליל אחד מהמון חלקי הניגון הכללי השלם בתכלית השלמות שנבנה מכל פרטי הדברים הנמצאים בכל העולמות כולם. רבינו הקדוש ר' נחמן ז״ל, בספר סיפורי מעשיות שלו, בסיפור האחד עשר, המספר מבן מלך ובן שפחה שנחלפו, מגלה אשר אפילו בקול שאגותיהם המשונות של החיות הטורפות למיניהם חבויים צלילי נגינה נפלאים והם מצטרפים ומתחברים יחד לניגון שלם ערב ונפלא, הבא ונשמע לאוזני לב המקשיב הנבון. גם כחלק מהניגון הכללי העולה מכלל הבריאה כולה. השיר והניגון הכללי בנאו השי״ת בזמנו ואלפיים שנה קודם לעולם. ריכזו בשישים אלף ריבוא אותיות התורה. ובהם ובצירופיהם ובתגיהם ובנקודותיהם ובטעמיהם, ברא אח״כ את העולמות וצבאותיהם. ונמסר בשלמותו למשה רבינו ע״ה יחד עם קבלת התורה בסיני מפי הגבורה, בחג השבועות, והוא מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה וכו' וכו' כפי סדר הקבלה המפורשת בפרקי אבות, וכך הלכה ונמסרה מדור לדור עד היום. וזוהי התורה הנמצאת בידינו. תורה שבכתב ותורה שבע״פ, וכל רובי הספרים הקדושים מפרשי התורה אשר נתחדשו בכל הדורות הבאים, הכל כאשר לכל. שייכים ומוכרחים לשלימות הניגון בתכלית השלימות. בא וראה מה שכותב רבינו בספר ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן י״ז, ״ויש לפעמים שאיזה פחות בישראל עושה נענוע עם הפיאה שלו, והשי״ת יש לו התפארות גדול גם מזה״. משום שגם מזה עולה איזה צליל שהוא, המשלים את הניגון הכללי. תורה שבכתב הוא ריכוז הניגון הכללי השלם. כדאי וראוי לציין אשר התורה שבכתב מהווה גם הכינור שעליו מתנגן הניגון. ריכוז כללי זה, מורכב מהרבה ריכוזים פרטיים, שכל אחד מהם הוא מנגינה שלימה בעלת המון צלילים נפלאים, והם תרי״ג מצוות התורה, שכל מצוה ומצוה כלולה מהרבה פרטים ופרטי פרטים, והם מתגלים בתורה שבע״פ שעוסקת לפרשם ולהעמידם בצביונן, עפ״י כללי י״ג מידות שהתורה נדרשת בהן, המסורים לנו מפי משה רבינו מפי הגבורה. כל שאר המחברים מפרשי התורה בנאמנים שבכל הדורות עד היום, הם העוסקים להפרות ביותר את הצלילים הדרושים להשלימן כנכון, עבודתם לבנות מכל פרט ופרטי פרטים ניגון שלם בפני עצמו, עשוי מצלילים ערבים ונעימים לאוזן השומע והמשתלב כולו רק כחלק בכלל הניגון הכללי. ביותר זה נגלה לפנינו בחיבור ארבעת חלקי השולחן ערוך והמון נושאי כליהם. חידושי המדע שבדורותינו וממצאיה, התיקונים, הרכבי הטכניקה החדשה ומוצריה, אלה העשויים להיטיב לאנושות כולה ומועילים לישוב העולם, הם יכולים לשמש כעדים חיים ומעין דוגמא לכך.

קיום ועשיית כל מצוה שבתורה לפרטיה הרבים, כפי הלימודים המקובלים של מפרשי התורה האמיתיים והנאמנים, מה ואיך ובמה וכמה ואימתי. זוהי עבודתינו את השי"ת, ואשר בלשון זמנינו אפשר לכנות זאת בשם ״המדיטציה היהודית הכנה״. מתוך כך נבין היטב, אשר כל עושה מצוה או פרט מצוה, הרי הוא כהרי המנגן על הכינור המדלג וקופץ ומנתר לנכונה על מיתרי הכינור והניגון יוצא בהדרו, ונשמע בעולם כולו. ונתעורר איזה רוח חיים העשוי להחיות ולקיים חלק מחלקי הבריאה, ולחסן את חוקי הטבע המשתייכים אליו. ברצון ה' הבורא כל על מנת להיטיב לברואיו, מה שלא נעשה כן בשום פעולה של מדיטציה של או״ע.

ומכאן לנבואה ורוח הקודש. קנין הנבואה ורוח הקודש, אפשר לתאר כעונג הנשיקה עם פי ה' המדבר את כל דברי התורה, וכנועם הדביקות באלוקים חיים ומלך העולם, שממנו יוצאים כל אלה הדברים. פעולות המדיטציה היהודית הכנה, בכל תנאיה המבוארים בקביעות, הם המכינים לאדם את הדרך להגיע לנבואה ולרוח הקודש. יען כי יחד עם התעוררות צלילי הניגונים מתקשרים כחוח הנבואה ורוח הקודש. והכתוב במלכים פרק ב׳ פס׳ ט״ו, מעיד על כך שאמר אלישע הנביא כשרצה שתשרה עליו נבואה, וכה אמר, ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳.

ומכאן כח האיתנים והעמידה התקיפה של רבני ישראל האמיתיים, העומדים על משמרת הקודש ומפקחים על כרם בית ישראל, בנוגע לסדר חייהם על פי התורה והמצוות, ומשגיחים שלא יתערבו זרים פורקי עול תורה ומצוות למיניהם בהנהגת המון בני ישראל. הכל בכדי שלא יתקלקלו תנועות הניגון הנכון, המעוררים והמביאים את מהלכי רוח החיים בחלקי הבריאה, המכינים אותנו להתענג בעדן רוח הקודש והנבואה.

אנחנו עומדים כהיום ממש אחרי חג השבועות זמן מתן תורתינו אז, וקבלתינו אותו מחדש בזמן הזה. הבה נתחכמה להתבונן, להמשיך את מימי המעין המבורך לנחל ליבותינו, להשקות בהם את האילנות וכל הצמחים שמסביב, להנות בהם בני אדם. נדע איך לקיים תורה ומצוות כראוי, אשר רק כך יתגשמו כל דברי נביאינו הקדושים, לתקן עולם במלכות שקי, וכל בני בשר יקראו בשם ה׳ לעבדו שכם אחד בביאת משיח צידקינו במהרה בימינו, אמן. ♦