הרב אלעזר מרדכי קעניג שליט״א :

ליקוטי מוהר״ן תנינא סא

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּמּוּבָא. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא בֶּאֱמֶת דָּבָר נִפְלָא וְנֶעְלָם מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאֹת בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי. אַךְ דַּע, שֶׁעִקָּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְבִינִים, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלֵנוּ קָטָן, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַזְּמַן נִקְטָן וְנִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר. כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כֹּחַ הַמְדַמֶּה, אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבֹר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם, שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵךְ כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מוּעֶטֶת מְאֹד, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה, אֲזַי רוֹאִים שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם, הוּא זְמַן מוּעָט מְאֹד בֶּאֱמֶת. וְזֶה, מֵחֲמַת שֶׁאַחַר-כָּךְ, בְּהָקִיץ, אָז חוֹזֵר הַשֵּׂכֶל אֵלָיו, וְאֵצֶל הַשֵּׂכֶל כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם, הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה אֶצְלוֹ, רַק שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הֵם שִׁבְעִים שָׁנָה גַּם אֵצֶל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ. וּבֶאֱמֶת בְּהַשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ, גַּם מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב אֶצְלֵנוּ לְשִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ הוּא גַם-כֵּן רַק רֶבַע שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת, כִּי כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲבֹר שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם, וּבֶאֱמֶת אָנוּ יוֹדְעִין אַחַר-כָּךְ בַּשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא רַק רֶבַע שָׁעָה, כְּמוֹ-כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הוּא בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה, רַק שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים זֹאת, כִּי גַּם בַּחֲלוֹם אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַחֲלוֹם וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ, שֶׁכָּל זֶה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם, וְהַכֹּל הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה — בְּוַדַּאי לֹא הָיָה מַאֲמִין לוֹ כְּלָל, כִּי לְפִי הַדִּמְיוֹן שֶׁבַּחֲלוֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים מַמָּשׁ; כְּמוֹ-כֵן מַמָּשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, בַּשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, שֶׁבַּשֵּׂכֶל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה, גַּם אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ מִשִּׂכְלֵנוּ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שָׁם, בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר, רַק לִזְמַן מוּעָט וּפָחוּת מְאֹד. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל-כָּךְ, שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל, כִּי מֵחֲמַת גֹּדֶל הַשֵּׂכֶל מְאֹד, כָּל הַזְּמַן אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁאֶצְלֵנוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעוֹבְרִים בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ-כֵן יֵשׁ שֵׂכֶל לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל, עַד שֶׁהַזְּמַן נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי :

וְעַל-כֵּן מָשִׁיחַ, שֶׁעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְסָבַל מַה שֶּׁסָּבַל, וְאַחַר כָּל זֶה, בַּסּוֹף יֹאמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ : ״בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ״ (תהלים ב). וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ וְנִפְלָא מְאֹד, לִכְאוֹרָה, אַךְ כָּל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל עֹצֶם שִׂכְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, לְפִי גֹּדֶל מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיֹּאחַז אָז, וּמֵחֲמַת הַפְלָגַת עֹצֶם מַעֲלַת שִׂכְלוֹ, שֶׁיִּגְדַּל אָז מְאֹד מְאֹד, עַל-כֵּן יִהְיֶה כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר עָלָיו מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן, כֻּלּוֹ אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְיִהְיֶה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם, כִּי יִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מְאֹד וְעַל-כֵּן יֹאמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ : ״אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ״ — הַיּוֹם מַמָּשׁ, כִּי כָל הַזְּמַן שֶׁעָבַר, אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי כַּנַּ״ל :

וְכֵן אָנוּ רוֹאִים בְּמָקוֹם גַם-כֵּן, שֶׁהַבַּעַל-כֹּחַ יָכוֹל לַעֲבֹר מָקוֹם גָּדוֹל בְּשָׁעָה מוּעֶטֶת. נִמְצָא, שֶׁאֶצְלוֹ כָּל זֶה הַמָּקוֹם הוּא קָטָן, וְאֵצֶל הַחֲלוּשֵׁי-כֹחַ נֶחֱשָׁב זֶה הַמָּקוֹם גָּדוֹל, וּצְרִיכִים לֵילֵךְ שָׁעָה מְרֻבָּה עַד שֶׁעוֹבְרִים אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. וּכְמוֹ-כֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, כָּל מַה שֶּׁהַכֹּחַ גָּדוֹל יוֹתֵר, הַמָּקוֹם נִקְטָן אֶצְלוֹ יוֹתֵר, וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד שֶׁהַמָּקוֹם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּחֲלוֹם אֶת הָאֱמֶת, שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּדְמֶה בַּחֲלוֹם אֵינוֹ כְּלוּם בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ-כֵן גַּם אָנוּ אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם לְמַעְלָה בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ כַּנַּ״ל :