ליקוטי מוהר״ן קצז

דַּע, שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת. שֶׁעַל-יְדֵי לְשׁוֹן הָרָע שֶׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים, עַל-יְדֵי הַפְּגָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת עֲנָוִים. כִּי פְּגַם לָשׁוֹן הָרָע מַפְרִיד בֵּין עֲנָוָה לְחָכְמָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם הָעֲנָוָה, וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עָנָו; וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה עָנָו, הוּא בְּלֹא חָכְמָה. וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁעֲנָוָה בְּלֹא חָכְמָה אֵינָהּ כְּלוּם, כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה מַעֲלַת הָעֲנָוָה לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ בִּכְפִיפַת רֹאשׁ בְּדֶרֶךְ שְׁטוּת כְּאִלּוּ הוּא עָנָו, כִּי זֶה עֲנָוָה פְּסוּלָה, וְעִקַּר הָעֲנָוָה – כְּשֶׁהִיא בְּחָכְמָה, וְעַל-יְדֵי פְּגַם לָשׁוֹן הָרָע נַעֲשֶׂה פֵּרוּד בֵּין עֲנָוָה לְחָכְמָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עָנָו. וְזֶה הָיָה מַעֲלַת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁשִּׁבְּחָה הַתּוֹרָה אוֹתוֹ, שֶׁהָיָה כָּל-כָּךְ גָּדוֹל בְּמַעֲלַת הָעֲנָוָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לָשׁוֹן הָרָע לֹא הִזִּיק לְעַנְוְתָנוּתוֹ. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (במדבר יב) : ״וַתְּדַבֵּר״ וְכוּ׳ ״בְּמשֶׁה״ וְכוּ׳. נִמְצָא, שֶׁהָיָה פְּגַם לָשׁוֹן הָרָע בָּעוֹלָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן — ״וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד״, כִּי הָיָה בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ בַּעֲנָוָה, שֶׁאֲפִלּוּ פְּגַם לָשׁוֹן הָרָע לֹא הִזִּיק לוֹ לָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ :