החלום של עיר הקודש צפת תובב״א

ישנם בעולם דברים גשמיים. ישנם גם דברים רוחניים. אולם ישנם דברים שהגשמיות שלהם היא רוחנית. כזו היא העיר הקודש צפת.

ממרומי הרי הגליל, כמרחפת מעל לזמן ומעל למקום, נשקפת לה העיר הקסומה. בארץ ישראל ישנן ארבע ערים קדושות שלכל אחת מהן תכונות מיוחדות הקשורות לאחד מארבעת היסודות מהם מורכבת הבריאה כולה:

חברון – כנגד יסוד העפר

טבריה – כנגד יסוד המים

ירושלים – כנגד יסוד האש

וצפת – כנגד יסוד הרוח

ואכן, כל הבא בשערי העיר צפת מרגיש רוח אחרת, רוח קדושה וטהרה, מנשבת בסמטאותיה ואופפת וממלאה אותו.

צפת מוזכרת במקרא כבר בכיבוש הארץ ומובא שבעת כיבושה ״פינוה מכל טומאה עד היסוד לעולמי עולמים ולא מצינו שעשו כזה לשום עיר״ (רבי יחיאל ב״ר ידידיה). ואכן בניגוד לשאר חברותיה ערי הקודש, זכתה צפת להיות נקיה מבתי עבודה זרה. בספר הקדוש ״חסד לאברהם״ מובא שצפת היא ״מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של התורה וסודותיה, כי אין אויר זך בכל ארץ ישראל כמו אויר צפת״.

עבר מפואר רשמה צפת בדפי ההיסטוריה, והעניקה לנו רבים מאוצרות הרוח היהודיים על פיהם חי עם ישראל לדורותיו. ה״שולחן ערוך״, ספר ההלכה על פיו מכלכל כל יהודי את דרכיו, נכתב בה. רבים מסודות הקבלה בה נתגלו ונחקקו על ספר. שירים שהפכו לנחלת הכלל כגון ״לכה דודי״, ״י-ה ריבון עולם״ ו״ידיד נפש״ חוברו בין סמטאותיה.

בצפת חיו ויצרו ענקי רוח, צדיקי יסוד עולם, כדוגמת האר״י הקדוש, רבי יוסף קארו, רבי משה קורדבירו, רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ ועוד רבים אחרים. גם בתקופות קדומות יותר היתה צפת מרכז רוחני תורני שהאיר לעולם כולו, ועל כך מעידים קברי הצדיקים, תנאים ואמוראים, הנמצאים בה והמקיפים אותה מכל עבר. די לציין חלק משמותיהם בכדי לעורר בכל יהודי רטט של קדושה: רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, רבי פנחס בן יאיר, רבי נחום איש גמזו, בנימין הצדיק, רבי יונתן בן עוזיאל…

ואולם סיפורה של צפת אינה מסתיים בעברה המפואר, זוהי רק ההתחלה.

מבואר בדברי חכמינו ז״ל שגם העתיד צופן בחובו גדולות למקום קדוש זה. משיח, לו כולנו מחכים, עתיד להתגלות לראשונה בעיר הקודש צפת.

שנים רבות חלפו וצרות רבות פקדו את העיר צפת. שתי רעידות אדמה החריבו את העיר כמעט לגמרי. רעב, עוני ומחלות, מלחמות מבית ומחוץ, והעיר הזוהרת היתה לעיי חורבות כשרק בתי הכנסת העתיקים וקברי הצדיקים ניצבים כעדים אילמים לעברה המפואר.

נראה היה בעליל שהתנתקה שושלת העבר המפואר ונסתם הגולל על תקוות העתיד המזהיר. ״יודעי דבר״ אמרו בצער שלבנות את צפת ולהשיב לה את עטרת תפארתה הוא… חלום שאי אפשר להגשימו…

על פי הכלל של ״כל המקודש ביותר חרב ביותר״, ובדור התהפוכות של מלחמות עולם, לקתה צפת בכפליים, והלכה ונתדלדלה בעוני ובמחסור משנה לשנה ופשטה עדיה מעליה, עד שבתחילת המאה הנוכחית רבתה בה העזובה הרוחנית עד בלי היכר. בתי כנסיות ובתי מדרשות נסגרו זה אחר זה באין דורש ומבקש. המצב היה משווע להחייאה והצלה שמימית, לערות בה רוח טהרה ממרום, כדי לחדש ימים מקדם.

כל בר בי רב שביקר בה אז והיום מעיד בפה מלא כי אינו דומה צפת של תשכ״ח (1968) לצפת של היום. וכל המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך, בבואו להעריך נכונה את עצמת המהפיכה הרוחנית, ובעקבותיה גם הגשמיות של העיר הזאת, יודע ומבין נכונה להגדיר באור נכון בתיאור חי את ההבדל המשמעותי בין שנות הרס וחורבן אשר פקד את צפת בשנים עברו, לבין שנות בנין ויצירה המתחוללים בה בעיצומם של ימים ושנים אלו בדרך על-טבעית, ע״י בנים-בונים מהיהדות החרדית בכלל, ובני קהילת נחל נבע מקור חכמה (ננמ״ח) ומנהליה בפרט.

אין זה סוד שהנחשונים שקמו ונתעוררו להחייאת הישוב בצפת היו החלוצים של ננמ״ח, קבוצת חסידים ואנשי מעשה מחדשי הישוב, ובראשם מורינו עטרת ראשינו הגה״ח רבי גדליהו אהרון קעניג זצוק״ל, הוא אשר הגה הרעיון על פי צוואת מורו ורבו הגה״ח רבי אברהם שטרנהארץ זצוק״ל נין ונכד להרה״ק מוהרנ״ת מברסלב זי״ע ולהרה״ק מוהר״ר נחמן אבד״ק טשערין זי״ע [רב בקרימנטשוק ואומן שעלה ארצה בשנת תרצ״ו] ובערוב ימיו קרא ״להחזיר עטרת תפארתה של צפת ליושנה!״ ולקול הקריאה קם תלמידו הגדול הרג״א להחזיר אטרה ליושנה, וכבר לפני כחמישים שנה רכש בנחישות רבה כברת ארץ להקמת קריה נאמנה, ולפתח בתוכה מוסדות תורה וחסד שישמשו מגדל-אור לכל צפת וגלילותיה ואכן כל העולם כולו.

והיום…

הרב גדליה זכה ליצוק יסודותיה של עיר הקודש צפת במסירות נפש, על אף הקשיים המרובים שנערמו בדרכו. וברוחו הכבירה סלל הלאה את המסילה העולה בית-אל, עליה מנצחים במסירות נאמנה בניו ותלמידיו הדגולים איש על דגלו ותפקידו, בראשות בנו וממשיך דרכו, רב הקהילה, הרב החסיד רבי אלעזר מרדכי קעניג שליט״א, רבם של חסידי ברסלב בצפת וברחבי העולם.

וכך בסיכומים של חמישים שנות עמל הללו, הפכו ארץ ציה למוצאי מים של ה״נחל נבע מקור חכמה״, וממדבר שממה וארץ לא זרועה קמה צפת לתחיה, ויכוננו בה עיר מושב לתורה וחסידות לשם ולתפארת. ומהם ראו וכן עשו מקרב הציבור אחר מעשה רב של חרישה וזריעה הוכשרה הקרקע להקמת גרעין חרדי בצפת, קמו ונתעודדו שאר עסקנים חרדים להקים קריות חסידיות עם מוסדות תורה מפוארים, אלה התפרסו בכל קצוות העיר, ולשמחת כל היראים קול התורה בוקע ועולה בחללה של עיר צפת, ונשמע בנועם ועונג כבימים מקדם.